ביוני 2014 הגיע המורה לנפוש בחוף השקמים יחד עם בן דודו וילדיהם, והחליק תוך כדי ירידה במדרגות החלקלקות. הוא הובהל באמבולנס לבית החולים פוריה שבטבריה, שם אושפז למשך שלושה ימים שבהם עבר ניתוח לקיבוע שבר בפיקת הברך השמאלית ולתיקון גיד קרוע בירך.
בתביעה לפיצוי על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהאירוע הוא טען לרשלנות בתחזוקת החוף, שכן המעקה של המדרגות לא הגיע עד סופן, והן היו מכוסות ירוקת חלקלקה.
רשות הניקוז וחברת הביטוח שלה בתקופת התאונה, "ביטוח חקלאי", הכחישו שהתאונה אירעה בחוף השקמים, וטענו כי היא התרחשה בחוף לא מוכרז בשם "ברינקי" שהרשות לא אחראית עליו, ואסור היה לתובע לרחוץ בו.
אבל סגנית הנשיא דלא מוסא קבעה כי היא מעדיפה את גרסתו של התובע, שנתמכה גם בעדות בן דודו. היא ציינה כי השניים הותירו עליה רושם אמין ומהימן ובעדויותיהם לא התגלו סתירות. מהצד השני, הרשות לא הציגה כל ראיה שמוכיחה שהתאונה אירעה בחוף אחר ולא הצליחה לקעקע את גרסתו.
נקבע כי מאחר שהתאונה אירעה בחוף מוכרז שנמצא באחריות הרשות, היה עליה לדאוג להסדרתו ולתחזוקתו התקינה. קיומו של מעקה לא שלם והיעדרו של שלט המזהיר את המתרחצים מפני החלקה מעידים כי לא עמדה בחובה זו, והתרשלה.
"אי קיומו של מעקה בטיחות עד סוף גרם המדרגות מהווה סיכון בלתי סביר", כתבה בפסק הדין והוסיפה שלא נדרשה השקעה כספית גבוהה כדי להשלים את המעקה באופן שיכול היה למנוע החלקה ונפילה מן המדרגות הרטובות.
השופטת הוסיפה שאמנם אי אפשר לצפות מהרשות לנקות ירוקת שמצטברת באופן טבעי על המדרגות שבתוך המים, אך בהחלט היה עליה להציב שלט אזהרה. בצד זאת נקבע כי גם התובע התרשל בכך שלא נקט משנה זהירות למרות תנאי השטח, ומשכך השופטת הפחית מסכום הפיצויים שמגיע לתובע 25% אשם תורם.
בסך הכול נפסקו לתובע 80 אלף שקל פיצויים, רובם על הפגיעה בתפקוד שלו כמורה לחינוך גופני בהתחשב בכך שהוא נותר עם 5% נכות אורתופדית. בנוסף לפיצויים נפסקו לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 23 אלף שקל.