בעתירה שהגישו עיריית שפרעם והתושבים המתגוררים בסמוך למקום נטען כי עד כה דאגה חברת "הנסון", שהפעילה את המחצבה מאז שהוקמה, ליישם דרישות איכות סביבה קפדניות, אך בתנאי המכרז הנוכחיים אין כל הבטחה שתנאים אלה יישמרו או שינקטו פעולות שיגנו על איכות חייהם ובריאותם.
לטענתם, המכרז בנוסחו הנוכחי מאפשר לזוכה להרחיב את גבולות המחצבה ולהציב מכשור שיעמיק את הפגיעה בזכויותיהם, וזאת מבלי שעמדתם נשמעה ומבלי לוודא שהמועצה האזורית משגב, שהמחצבה משויכת דווקא אליה (ולא לעיריית שפרעם), תפקח ותקצה משאבים למזעור הפגיעה.
רמ"י והמועצה האזורית טענו כי כל הרחבת פעילות לפי תנאי המכרז מחייבת אישור של רשויות התכנון והמשרד להגנת הסביבה כך שהעתירה לא רלוונטית עד שהזוכה תגיש בקשה להיתר. רמ"י הוסיפה שפעילות המחצבה מותרת לפי תוכנית הבנייה, וכי הייתה מחויבת לצאת למכרז על פי חוק. בנוסף נטען כי תנאי המכרז מחייבים את הזוכה לשמור על איכות הסביבה והוא עומד בדרישות המידתיות, כך שלבית המשפט אין סמכות להתערב בו.
אולם השופט גינת, שביקר במקום והתרשם במו עיניו מפעילות המחצבה, החליט לקבל את העתירה. הוא אמנם הסכים שהמשך הפעילות חשוב ושהיציאה למכרז נעשתה כחוק, אלא שלטעמו אי אפשר היה לפרסמו מבלי לוודא שהמועצה המקומית משגב והזוכה ידאגו לבריאות התושבים המתגוררים בסמוך, ומבלי להעניק להם זכות טיעון.
בתוך כך עמד השופט על חשיבותה של הזכות לאיכות הסביבה וציין כי לא ניתן להוציא מכרז שלא מבטיח את קיומה. הוא ציין כי יש חשיבות לחלוקה המוניציפלית, שכן לו המחצבה פעלה בתחום השיפוט של שפרעם, העירייה הייתה יכולה להקצות משאבים מתוך תשלומי הארנונה שלה ולקבוע תנאים שיבטיחו את זכויות התושבים. לעומת זאת, לא ברור כמה מועצת משגב תשקיע בתושבים שהיא לא מחויבת להם.
בנוסף נקבע כי אי אפשר לסמוך על כך שרשויות התכנון או המשרד לאיכות הסביבה ידאגו לאינטרסים של התושבים. "קביעת תנאים למכרז מבלי שניתנה הזדמנות, מראש, לתושבים הנפגעים להעלות את טענותיהם בפני המשיבה, ולנסות לשכנע אותה לקבוע תנאים נוספים במכרז, שיבטיחו את צמצום הפגיעה בהם, היא הפרה של כללי הצדק הטבעי, ועקרון השימוע המחייב את המשיבה", נכתב.
לפני סיום ציין השופט כי ההתנהלות של רמ"י מעלה את החשש כי היא מציבה את השיקולים הכלכליים לפני הציבוריים.
לאור הדברים האמורים הוא הורה על ביטול המכרז והודיע כי אפשר יהיה לצאת במכרז חדש רק אחרי הפעלת שיקול דעת התואם את אמות המידה שנמנו בפסק הדין. רמ"י חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 64 אלף שקל.