"אדם קטנטן בתוך מים שאין להם סוף, זה דבר מדהים"

היא נטשה את השחייה התחרותית בגיל 17 וחזרה אליה אחרי 20 שנה, כשהיא מתמודדת בגבורה מול אתגרי אקסטרים בים הפתוח. היום אבישג טורק מלמדת ילדים לא לפחד מהמים, ואת ההורים להשגיח עליהם בקפידה

הילדה אבישג טורק אהבה מאוד לשחות, אבל לא הייתה ווינרית. היא התאמצה, התאמנה, התחרתה בכל הארץ, אבל ברגע האמת הביצועים לא היו טובים מספיק, ובגיל 17 היא ויתרה על החלום ‑ רק כדי לגלות אותו מחדש אחרי הפסקה קצרה של 20 שנה בלבד.

 

היום אבישג טורק, בת קיבוץ שפיים, היא הישראלית היחידה שסיימה את מה שמכונה "אתגר שלושת הכתרים" ‑ שחייה במים פתוחים הכוללת את חציית תעלת למאנש, חציית תעלת קטלינה מהאי סנטה קטלינה אל דרום קליפורניה בארצות־הברית, והקפת האי מנהטן.

 

"עד שהבת שלי נולדה, חשבתי שאנשים מבוגרים ששוחים הם פתטיים", היא צוחקת. "עד גיל 17 הייתי במסגרות הכי תחרותיות, התאמנתי כמו משוגעת פעמיים ביום, אבל לא משנה כמה התאמצתי ‑ בתחרויות נכשלתי. זה לא התאים לי, אז עזבתי את התחום. בגיל 36 בערך הרגשתי שאני צריכה פסק זמן. גילו לבת שלי סוכרת נעורים, עבדתי בעבודה שלא התאימה לי באותה עת ולקחתי פסק זמן לעצמי, לחשב מסלול מחדש. במקרה באותו זמן הבת השנייה שלי למדה שחייה אצל המאמן אורי סלע במרכז 'עולם המים', ונוצר בינינו קשר. הוא למעשה זה שהחזיר לי את החיידק".

 

זו הייתה נקודת המפנה שבה אבישג, ילדה של בריכות, פגשה את הים. "השחייה בים היא אחרת לגמרי, זה חופש ברמות הכי עמוקות שיש. כל המרחבים פתוחים לפנייך, כל התמודדות נראית אפשרית כשמעבדים אותה במים, זו ממש חוויה שדומה למדיטציה. בזמן השחייה לא מקדישים מחשבה לקושי".

 

כעבור שמונה חודשים התייצבה למשחה הראשון שלה בים, באורך עשרה קילומטרים. "סיימתי במשחה ההוא רביעית", היא מדווחת, "אבל לקראת גיל 40 משהו משתנה בי, נפתח. משהו במוטיבציה הפנימית עובר איזשהו שיהוי, ופתאום קורים לי דברים נפלאים. אני סוגרת המון מעגלי כישלון בהצלחה מסחררת ומרגישה שזה אות משמיים. אני חייבת מיקוד פנימי וגב חזק, וזה כנראה משהו שנולד אצלי עם הגיל".

 

בחורף ובגשם

 

חציית תעלת למאנש היא שחייה ארוכה של יותר מ־13 שעות. "ההכנות היו מאוד קשות, התאמנתי באופן משוגע גם בחורף וגם בגשם בתוך הים, כי מאוד רציתי להצליח. בסופו של דבר האתגר עצמו הוא נקודה בזמן שמגיעים אליה מאוד מוכנים ומפוקסים, ולכן לא פחדתי, הגעתי באושר גדול. השחייה בשבילי היא לא מעשה של בדידות, זו חוויה מאוד נקייה ומנותקת. זה פשוט להיות במקום הזה עכשיו ולעשות את מה שאני אוהבת בלי להטריד את עצמי בכלום. לצערי באתגר הזה היו לי כל מיני נאחסים. הוא גם נפל על ט' באב, מועד שהייתי מעדיפה לא להתחרות בו, וזה גם קרה ממש אחרי שאמיר פיי גוטמן ז"ל טבע. זה הכניס אותי ללחץ. המאמן שלי ידע לפקס אותי ופשוט נכנסתי לזה כמו גדולה. משם היה לי רק טעם של עוד. גם הרגשתי שאני שוחה למען מטרה חשובה ‑ המשחה הוקדש להד־סטארט של עמותת make a wish".

 

היא הייתה לישראלית הראשונה שמתמודדת עם אתגר השחייה בקטלינה, המתבצעת בחושך מוחלט. "האמת שזה היה מטורף, להיכנס למים כשאני יודעת שיש שם כרישים ולהתנתק מהמחשבות האלו. כשהאור עלה גיליתי שבקושי זזתי וזה היה מאוד מאכזב. הרגע של השבירה נתן לי דרייב, הגברתי את הקצב באופן משוגע בשביל להדביק את היעד ובאמת הייתי האדם הראשון בישראל שעשה את זה. אני זוכרת שכשהבנתי שאני שוב בקצב הרשיתי לעצמי להירגע, להסתכל מסביב וליהנות מהרוח. אדם קטנטן בתוך מים שאין להם סוף, זה דבר מדהים".

 

אביה, שסבל בערוב ימיו מאלצהיימר, הלך לעולמו יומיים לפני האתגר במנהטן. "אבא הוא זה שליווה אותי כל הילדות, דאג לי לאוכל, הסיע אותי", היא אומרת בקול חנוק, "ידעתי שיש סיכוי שאני נוסעת והוא ימות בלעדיי, אבל אמא שלי מאוד עודדה אותי לנסוע ולעשות את זה גם עבורו. הגעתי מאוד טעונה והרגשתי שאבא שלי ממש מסתכל עליי. הרגשתי שעשיתי את זה גם עבורו".

 

מתחת לאף

 

היום טורק מלמדת שחייה ורואה במקצוע שליחות אמיתית. "זה התפקיד שלי בעולם", היא אומרת בלי פאתוס. "הרבה אנשים שעברו טביעה מגיעים אליי בשביל להתגבר על הפחד מהמים. לפעמים צריך המון שיעורים ופתאום זה קורה. זה רגע של קסם. ואין שום תמורה לחיוך של אדם שמצליח לעשות את זה ולנצח את הפחד".

 

במסגרת פעילותה הציבורית היא מקדמת, בשיתוף ספידו (נותני החסות שלה) וארגון בטרם, את פרויקט "המציל האישי שלי", שמטרתו להעלות את מודעות ההורים לסכנה שבמים. "לצערי הקיץ עוד בעיצומו וכבר יש המון־המון מקרים של טביעה. חובתנו ללמד ילדים להסתדר במים, ובגיל גדול יותר גם לשחות בחופשיות. אבל זה לא מוריד ממידת האחריות שלנו ‑ לוודא שבריכות פרטיות נעולות כמו שצריך בגדר ומנעול, להיות עם הילדים במים באמת ולא לפטפט על שפת הבריכה או לשקוע במשהו אחר. מצד שני, אנחנו רוצים שהם לא יפחדו ויאהבו את העולם הזה של המים, שיכול להעניק להם כל כך הרבה. זה בידיים שלנו".

 

איך נעניק לילדים ביטחון במים?

 

• תהיו ביחד ‑ הורים וילדים צריכים להיות יחד בבריכה. בלי עיניים בטלפון או הסחות דעת עם חברים. נסו ליהנות מהחוויה המשותפת.

 

• תלמדו לאהוב את המים ‑ לימוד שחייה אפקטיבי מגיל חמש־שש, אבל את האהבה למים אפשר לרכוש מגיל כמה חודשים. שהו עם הילדים במים מגיל צעיר, אל תפחדו ואל תהססו.

 

• לימודי שחייה ‑ אל תחכו לבית הספר, שלחו את הילדים לחוג שחייה מותאם ומומלץ.

 

• תלמדו איך להסתדר במים ‑ עוד לפני לימוד השחייה, התאמנו עם הילד על להתהפך במים מהגב לבטן, להזעיק עזרה ולעשות בועות.

 

• שחו במקומות מוסדרים ‑ אל תתפתו להיכנס לים בלי מציל, אל תרשו לילדים להיכנס לבריכה הביתית בלי ליווי מבוגר.

 

chensror@gmail.com