התובע (68) נפל ב-2016 כשהחליק מרמפה ששער המעקה שלה היה פתוח, שבר את שתי הרגליים ונחבל בגב. בתביעה לפיצויים הוא טען לרשלנות ולהפרת פקודת הבטיחות בעבודה משום שלא קיבל הדרכה לעבודה בגובה והחברה לא דאגה לאמצעי זהירות מתאימים. לדבריו, מאז התאונה הוא לא מצא עבודה ולמעשה איבד לחלוטין את כושר ההשתכרות.
החברה, מצידה, הכחישה אחריות והטילה את האשמה על העובד. לשיטתה, היא פעלה בהתאם לכל תקנות הבטיחות בעבודה, ואילו הוא, עובד ותיק שהכיר את המתקן, היה חייב לסגור את השער ולהיזהר יותר.
אולם השופטת הירש קבעה כי החברה הפרה את פקודת הבטיחות ותקנותיה. היא הזכירה בפסק הדין את עדותו של ממונה הבטיחות במפעל שציין כי לא העביר את התובע הדרכה לעבודה בגובה שכן לטעמו הדבר לא היה דרוש.
"לא ברורה עמדת ממונה הבטיחות של הנתבעת הסבור שעבודה על הרמפה, כאשר שער המעקה פתוח מזמן לזמן, אינה מהווה עבודה בגובה. לא ברור כיצד מי שפועל כמומחה בטיחות במפעל, מוצא לנכון להפר את הוראות הדין (ואולי לא להכיר אותן כלל), ולמנוע הדרכה מתאימה, אמצעי זהירות ופיקוח יעילים, שיהיה בהם כדי להגן על ביטחונם של העובדים", כתבה.
מעבר להפרת החוק, הוסיפה, מדובר גם ברשלנות חמורה: "אני סבורה כי הנתבעת פעלה באופן בלתי סביר, כאשר הסיכון שבנפילה משער פתוח ברמפה הוא סיכון ברור וידוע וניתן היה להימנע ממנו, הן בהתקנת אמצעי בטיחות והן בהדרכה מתאימה ובפיקוח הולם על העובדים בעת שהם נמצאים על הרמפה, כמצוות הדין".
השופטת סירבה לייחס לתובע אשמה כלשהי לנוכח העובדה שהיה עובד פשוט שביצע את המשימה שהוטלה עליו ונפל בהיסח הדעת, כאשר החברה היא זו שזלזלה בביטחון העובדים שלה ויצרה "מפגע בטיחותי משמעותי".
נקבע כי התובע זכאי לפיצויים של 489 אלף שקל. עם זאת, השופטת הפחיתה מהסכום את הקצבאות שיכול היה לקבל מביטוח לאומי לו היה בוחר בקצבת זקנה חלף קצבת נכות, שגובהה נמוך משמעותית.
בסיכומו של דבר חויבה טיבון ויל בפיצויים של 329 אלף שקל בנוסף לשכר טרחת עו"ד בסך 76,986 שקל והוצאות משפט של כ-9,000 שקל.