חולי הגה

חשבתם שהפקקים שאתם יושבים בהם כל יום רק מעייפים ומעצבנים אתכם? מחקרים עדכניים מגלים שהשעות הארוכות שבהן אנו תקועים בכבישים העמוסים עולות לנו בעוד משהו: בבריאות. לחץ דם גבוה, מחלות לב וריאות, דיכאון וחרדה, אלימות במשפחה ואפילו סרטן. ולא - חלונות סגורים ומזגן פועל לא ישאירו את זיהום האוויר בחוץ. תג המחיר הסמוי של פקקי התנועה: הסיפור המלא

עוד רגע החופש הגדול מסתיים, וכבר הם חוזרים אלינו בענק: הפקקים האינסופיים בכבישים שלנו. הם מתחילים בראשון בבוקר, ונמשכים לסירוגין עד שישי בצהריים. לפעמים גם בסופי שבוע ובחגים. נחילים של מכוניות, צמודות פגוש לפגוש, שעושות את הדרך באיטיות אל היעד המבוקש.

 

מה שכולנו חווים על בשרנו, מקבל משנה תוקף גם בנתונים הרשמיים: דוח מבקר המדינה ממארס השנה קבע, כי למרות ההבנה שיש להוריד את מספר כלי הרכב הפרטיים, כמות המכוניות בכבישי הארץ רק הולכת וגדלה. צפיפות כלי הרכב הפרטיים בישראל היא הגבוהה ביותר במדינות ה־OECD – פי 3.5 מהממוצע במדינות אירופה. הצפיפות הזו, יחד עם תחבורה ציבורית שאינה מספקת, כך קבע המבקר, גורמת נזק לחברה, לכלכלה ולחיי היום־יום של כולנו. במאי 2018 העריכה קרן המטבע הבינלאומית כי העומס בכבישים גזל מהנוסעים בכבישי ישראל שישים דקות בממוצע ליום בשנת 2012, והבעיה רק תלך ותחריף.

 

 

אבל כעת מתברר שהפקקים שלנו הם לא רק שעות שעפות לחינם, עייפות ועצבים, אלא גם סכנה בריאותית של ממש. מחקרים מהשנים האחרונות מגלים שהשעות שאנחנו מבלים במכונית שלנו עולות לנו בבריאות: לחץ דם גבוה, מחלות לב וריאות, דיכאון וחרדה, אלימות במשפחה ואפילו סרטן – כל אלה נקשרו בשנים האחרונות לזיהום אוויר גבוה שאליו אנחנו נחשפים בזמן הנהיגה.

 

הרוצח הבלתי נראה

 

זיהום אוויר נמצא בכל מקום מסביבנו. תשעה מכל עשרה אנשים בעולם נושמים אוויר רווי במזהמים מיקרוסקופיים, שנשאפים אל מערכת הנשימה ותוקפים את הלב, הריאות והמוח שלנו. חלקיקים קטנים בגודל של מולקולות חודרים את מעטפת ההגנה של הריאות ומייצרים מצב של דלקת. החלקיקים האלה ניטעים עמוק בתוך הריאות, חודרים למחזור הדם וגורמים לדלקת בכלי הדם ומעלים את לחץ הדם. כל אלה עלולים לגרום למחלות שונות. ארגון הבריאות העולמי מייחס שבעה מיליון מקרי מוות בשנה ברחבי העולם לזיהום כזה, המכונה גם "הרוצח הבלתי נראה", והסוכנות הבין־לאומית לחקר הסרטן קבעה כי הוא גורם לסרטן בבני אדם.

 

המקורות לזיהום האוויר כוללים תופעות טבע כמו סופות אבק, לצד פליטות ממפעלי תעשייה, ממשאיות, ממכוניות וממשקי בית. על פי המשרד להגנת הסביבה, תחבורה היא המקור העיקרי לזיהום האוויר במרכזי הערים ובריכוזי האוכלוסין. מדי שנה, מודדות תחנות הניטור של המשרד עשרות חריגות מתקני איכות האוויר. המזהמים העיקריים מתחבורה הם תחמוצות חנקן, חלקיקים נשימים עדינים ואוזון, חומרים הנפלטים גם בתעשייה, אך באזורים פקוקים הם נובעים באופן כמעט בלעדי מכלי רכב. מבדיקה שערך ארגון גרינפיס ישראל ב־2018, עולה כי רכב פרטי המזדחל בפקק טיפוסי בגוש דן מזהם את האוויר פי שניים יותר מאשר בנסיעה בתנועה זורמת. הסיבות לכך הן בעיקר התארכות משך הנסיעה והמעברים התכופים בין דוושות הבלם והתאוצה, שגורמים לשריפת דלק מוגברת.

 

חשיפה למזהמי אוויר למיניהם, גם בריכוזים נמוכים, נקשרה למגוון רחב של תוצאי בריאות שליליים באוכלוסייה הכללית, ובייחוד באוכלוסיות רגישות, כגון ילדים, נשים הרות, חולים במחלות כרוניות וקשישים, בהם: מחלות נשימתיות, כגון אסתמה ומחלת ריאות חסימתית כרונית, מחלות לב וכלי דם, סוגים מסוימים של סרטן, השפעות שליליות על התפתחות מערכת העצבים, תוצאי לידה שליליים כמו מומים מולדים, סוכרת מסוג 2, השמנת יתר וליקויים קוגניטיביים.

 

על פי דוח מינהל הסביבה של ה־OECD שפורסם לפני שנתיים, בשנת 2015 נרשמו בישראל 2,240 מקרי מוות בשל זיהום אוויר ונרשמה עלייה כללית בשיעור התמותה עקב זיהום אוויר בין 2010 ל־2015, מ־238 למיליון נפש ל־265. הדוח העריך את עלות התמותה הנגרמת מזיהום אוויר בישראל ב־2015 ב־7.3 מיליארד דולר. מחקר שפורסם על ידי משרד הבריאות ב־2016 העריך שהחשיפה לזיהום אוויר באותה שנה ב־2015 הביאה ל־348,039 ימי אשפוז ועלתה 1.3 מיליארד דולר.

 

"כמעט כל דבר רע בבריאות שלנו קשור איכשהו לחשיפה לזיהום אויר", אומר פרופ' ג'רמי סרנת, מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת אמורי באטלנטה, ואחד המומחים הגדולים בעולם לבריאות הציבור, המתמחה בזיהום תחבורתי, בראיון ל"7 ימים". "לא כולנו מגיבים לזיהום כזה באותה דרך, יש אנשים שגרים במקום הכי מזוהם בעולם או מעשנים כבדים והם בסדר, אבל כפי שאנחנו מבינים את הדברים היום, זיהום כזה הפך לגורם הסביבתי הכי מסוכן לבריאות שמוכר לנו".

 

מה בזיהום אוויר מסוכן כל כך? התשובה על כך עדיין לא ידועה במלואה. מחקרים שונים מראים כי מזהמי האוויר העיקריים הקשורים לתוצאות בריאותיות שליליות הם חומר חלקיקי בקטרים שונים, אוזון, חנקן דו־חמצני וגופרית דו־חמצנית. מזהמי אוויר אחרים כמו בנזן, פורמלדהיד, ותרכובות ארומטיות רב־טבעתיות אחדות מוכרים כחומרים מסרטנים לבני אדם.

 

"מדובר באלפי חומרים, אורגניים ולא אורגניים, שיכולים לגרום לכל מיני תהליכים ביולוגיים בתוך הגוף", אומר פרופ' סרנת. "אחת המטרות הכי חשובות של חוקרים שעובדים בתחום הזה היא לזהות בדיוק מהם המרכיבים הכי מסוכנים בתוך זיהום אוויר. היום כבר יודעים שיש דברים שיותר מסכנים את הבריאות מאחרים, אבל אנחנו עוד לא סגורים על זה".

 

חותם מולקולרי

 

ואכן, בשנים האחרונות, הולכות ומצטברות אלפי עדויות לנזק הבריאותי העצום שנגרם כתוצאה מחשיפה לזיהום אוויר תחבורתי. מחקר שפורסם בהולנד ב־2011 הראה שנשימת אוויר ספוג בחלקיקים מזהמים ברחוב למשך שלושים דקות עשויה להגביר את הפעילות החשמלית שאחראית להתנהגות, לאישיות ולקבלת החלטות במוח. חוקרים באוניברסיטת קולומביה ובהרווארד גילו כי נשימת אוויר עירוני "רגיל" הספוג בגזים שנפלטים מאגזוזי מכוניות במשך תשעים יום עשויה לגרום לשינויים גנטיים בקשישים, ולהותיר חותם מולקולרי בגנום של תינוק שרק נולד.

 

מחקרים הראו כי ילדים שנחשפו לזיהום כזה השיגו תוצאות פחות טובות במבחני אינטילגנציה והיו בסיכון גבוה יותר לדיכאון וחרדה מאשר ילדים שגדלו באוויר נקי. קשישים שנחשפו תקופה ממושכת לחלקיקים כאלה ולאוזון הראו בעיות זיכרון והיגיון, ונטען כי הם מועדים יותר לפתח אלצהיימר. נסיעה של למעלה מעשרה מייל לעבודה וממנה העלתה את רמות הסוכר בדם, מצב שעלול להוביל לסוכרת.

 

הפקקים שכולנו תקועים בהם עלולים, מתברר, להשפיע גם על המצב הנפשי שלנו. מחקרים מהשנים האחרונות גילו כי עמידה ממושכת בכביש מגבירה את תחושת חוסר האונים של הנוסעים ואפילו מגבירה את הסיכון לאלימות ביתית שמתרחשת בשעות הלילה.

 

גם בישראל הדגימו עשרות מחקרים את הסיכון הבריאותי כתוצאה מחשיפה לזיהום אוויר שנפלט ממכוניות. מחקר חדש, שפורסם החודש, מצא עלייה של למעלה מחמישים אחוז בסיכון לסרטן הערמונית, השד והריאה בקרב חולי לב שנחשפו לרמה גבוהה של זיהום אוויר תחבורתי באזור מגוריהם. המחקר, שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת תל־אביב במימון האגודה למלחמה בסרטן, מצא קשר סטטיסטי מובהק בין חשיפה כרונית לזיהום אוויר ממקורות תחבורתיים, לבין עלייה בסיכון למספר סוגי סרטן ולתמותה בכלל בקרב חולי לב, הנחשבים לאוכלוסייה פגיעה. המחקר מחזק את תוצאותיו של מחקר ישראלי קודם, שפורסם ב־2017, שהראה שעלייה בחשיפה לתחמוצת חנקן קשורה לסיכון מוגבר לסרטן ריאות, שלפוחית השתן, כליות וערמונית.

 

ב־2014 התגלה קשר אפשרי בין חשיפה לזיהום אוויר ובין הסיכון למומים מולדים, בעיקר במחזור הדם ובאיברי המין, וב־2015 מצאו חוקרים מאוניברסיטת בן־גוריון וממשרד הבריאות כי לחשיפה לחנקן דו־חמצני בקרב נשים בדואיות הייתה השפעה על מומים מולדים קטנים. ב־2016 פירסמו חוקרים מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב וממשרד הבריאות ממצאים המצביעים על קשר בין חשיפה תוך־רחמית לזיהום אוויר ובין התפתחות לא תקינה של תאי דם.

 

פרופ' סרנת מתמקד באפיון החשיפה האנושית לזיהום אוויר עירוני, במטרה לשפר את ההבנה של התהליכים המסכנים את בריאות הציבור כתוצאה מזיהום אוויר, והמנגנונים הגופניים המושפעים מחשיפה כזו, בעיקר אצל אוכלוסיות רגישות כמו ילדים וחולים במחלות לב וריאה. סדרת מחקרים שערך בשנים האחרונות העלתה ממצאים מדאיגים ביותר לגבי השפעת השהייה הממושכת בכבישים על תהליכים המתרחשים בגופנו. בין השאר, מצא כי לאחר שהייה בת למעלה משעתיים ברכב בכביש מהיר, נמצאה עלייה ניכרת בריכוז החלקיקים המזהמים בגוף הנוסעים, שגרמה לשינויים בקצב הלב וגדילה של נפח הריאות. ב־2017 מצא כי החשיפה הגבוהה ביותר למזהמים מתרחשת בכבישים מהירים, ושנה לאחר מכן גילה כי ההשפעה של נסיעה ממושכת דומה להשפעה של חשיפה גבוהה למתכות כבדות רעילות, דוגמת עופרת, וכי עשר שעות לאחר נהיגה ממושכת משפיעים המזהמים התחבורתיים על חומצות השומן והאמינו בגוף הנוסעים שנחשפו אליהם.

 

"המחקרים שלנו מראים את השינויים האקוטיים, החריפים, שכל אדם שנחשף לזיהום אוויר תחבורתי עובר, בין אם הוא סובל ממחלת רקע או לא", הוא אומר. "לא מדובר בשינויים קליניים, כלומר הם לא יוצרים מחלה באופן מיידי, אלא בשינויים שמתרחשים ברמת התאים, שיכולים להסביר איך חשיפה כרונית יכולה ללבות מחלה של ממש".

 

השינויים שפרופ' סרנת מדבר עליהם התגלו, למרבה הפלא, כבר אחרי חשיפה קצרה ביותר, אפילו חד־פעמית, לזיהום כזה. כדי להבין מה קורה לגוף שלנו בזמן נסיעה בפקקים בוחנים סרנת וקבוצת החוקרים שעובדת איתו את השפעת הזיהום על נבדקים בודדים, ברמה הפרטנית. הם מתקינים עליהם חיישנים אישיים, שמודדים בצורה מפורטת לאיזה מזהמים נחשפו, וכיצד הגיבו אליהם ברמה הגופנית. במקביל, נמדדים ריכוזי החלקיקים המסוכנים בתוך הרכב.

 

"היו לנו כמה מחקרים די גדולים שבהם התקנו כלי מדידה בתוך הרכבים של המשתתפים ומדדנו את הריכוזים כשהם נוסעים בכבישים וגם ברחובות קטנים יותר. מצאנו פער משמעותי מאוד בין הריכוזים שאתה נחשף אליהם כשאתה נוסע ברחוב ראשי לאלה שנחשפים אליהם ברחובות צדדיים. זה הגיוני כמובן, אבל הפערים היו מאוד גדולים".

 

את עומס החלקיקים שהנהג הממוצע והנוסעים נחשפים אליהם בזמן הנסיעה ברכב מגדיר סרנת כ"משמעותיים". "סביר מאוד שהאדם הממוצע נחשף בחצי שעה שהוא נוסע באוטו שלו לזיהום אוויר גדול יותר ממה שהוא נחשף אליו בכל שאר שעות היממה", הוא אומר. "הזמן הקצר הזה שהוא יושב באוטו חושף אותו לרמות גבוהות מאוד של זיהום אוויר מזיק. זה בהחלט שם את זה בפרספקטיבה. זה גם מה שמעניין במקור המסוים הזה, של זיהום שנובע מכלי רכב. הוא כל כך הטרוגני, ונחשפים אליו גם בתוך האוטו וגם בחוץ, כשאתה מטייל ליד מכוניות או אפילו יושב בדירה שלך, שקרובה לכביש ראשי. בתוך הקוקטייל הזה אנחנו נוסעים ומתגוררים".

 

והמקור לכל הזיהום האדיר הזה הוא האגזוז של הרכב לפנינו?

 

"לאו דוקא. זה גם מה שנפלט כמובן מצינורות האגזוז, אבל יש גם עפר שמתרומם מהקרקע, שמצאנו שחלק גדול מהמרכיבים שלו מאוד מסוכן ביחס למקורות אחרים של כלי רכב, אפילו ביחס למה שנפלט מהאגזוז. העפר הזה כולל חומרים אורגניים וגם כל מה שנפלט, אבל משום מה זה מרוכז בתוך העפר הזה. בזמן הנסיעה הוא מתרומם לתוך דרכי הנשימה שלנו, ויכול להוות סיכון משמעותי".

 

וכאן מגיעה הבשורה המפתיעה, אולי, יותר מכולן, בעיקר למי שמתגורר בארץ חמה כמו שלנו: האוויר המזוהם והרעיל הזה חודר אלינו גם כשאנחנו נוסעים ברכב עם חלונות סגורים. "אין ספק שאתה נחשף לריכוזים יותר גבוהים כשהחלונות פתוחים", אומר סרנת, "אבל אפילו כשהם סגורים אחוז גדול מהחלקיקים המסוכנים נכנס פנימה, גם דרך המזגן וגם דרך החלונות. החלקיקים האלה כל כך קטנים, שהם חודרים דרך סדקים צרים בדלת. יכול להיות שחלונות סגורים מפחיתים קצת את ריכוז החלקיקים שנכנסים, אבל זה לא מספיק".

 

כדי לברר איזה נזק גורמים החלקיקים האלה לגוף שלנו, בדקו סרנת וצוות החוקרים שלו תגובות כימיות שונות בגוף לאחר חשיפה לזיהום אוויר ברכב. "צריך להבדיל בין מדדים שידענו מראש שהם קשורים לזיהום ורצינו לראות מה קורה להם אחרי נסיעה כזו, למשל מרכיבים מסוימים בדם שקשורים לדלקת, לבין אלה שלא הגדרנו כמטרה. מדובר בשינויים לא ספציפיים, שאפילו לא ידענו להגדיר אותם. פשוט הסתכלנו מה מבין אלפי הדברים שיש לנו יכולת למדוד אותם השתנה בעקבות החשיפה".

 

החוקרים לקחו לא רק דגימות דם אלא גם רוק ודגימות נשימה מריאותיהם של הנהגים, ובדקו מה משתנה אצל אדם שנחשף לזיהום אוויר ברכב לעומת מי שלא נחשף לזיהום כזה. הם השתמשו בשיטה חדשנית שבודקת מולקולות זעירות בגוף שמבטאות את פעילות התאים השונים על מנת לבדוק אילו שינויים, אם בכלל, התרחשו בעקבות החשיפה לזיהום.

 

"השיטה הזו נותנת תמונה מיידית על הפעילות בתוך הגוף, ואיפשרה לנו לראות שאצל אלה שנחשפו לזיהום התרחשו דברים שונים מאלה שלא נחשפו. עד היום הצלחנו לזהות חלק קטן של המטאבוליטים, המולקולות הזעירות האלה, וגילינו שהן קשורות בין השאר לדלקת וללחץ חמצוני. זה מגלה לנו מה קורה בצד המכניסטי־ביולוגי של החשיפה לזיהום. אחד הדברים שהפתיעו אותנו היה שהריאקציות, התגובות האלה שמצאנו, היו מיידיות. מדובר בעניין של שניות מרגע החשיפה עד שהופיעו".

 

למרות הממצאים הדרמטיים, נוקט סרנת משנה זהירות בפרשנות הממצאים שגילה. "אין ספק שמשהו מתרחש בגוף ברגע החשיפה לזיהום, אבל את רוב מה שאנחנו רואים אנחנו לא יודעים עדיין להסביר. מה זה המטאבוליט הזה שמשתנה ביחס לחשיפה לזיהום אוויר. עדיין, אני מתאר לעצמי שהישראלי הממוצע יושב כל יום לפחות שעה באוטו שלו, וזו חשיפה אדירה".

 

המקרה של חיפה

 

בחודש שעבר התארח פרופ' סרנת בסדנה מקצועית של הקרן לבריאות וסביבה, הפועלת בישראל להעמקת הידע המדעי ולשיפור המדיניות וההגנה על בריאות הציבור מפני מזהמים סביבתיים - מכימיקלים רעילים במוצרי צריכה ומזון, דרך זיהום אוויר עד לחומרי הדברה. המפגש עסק באתגרי העתיד של מחקר זיהום האוויר בישראל ובעולם, וכינס בכירי אקדמיה, ממשלה וארגונים אזרחיים לחשיבה ייחודית בנושא.

 

ד"ר רות אסטרין, מנהלת הקרן לבריאות וסביבה אומרת: "כאשר מסתכלים על המחיר הלאומי של תחלואה ותמותה מזיהום אוויר בישראל – עלויות אשפוזים, ימי מחלה וסבסוד תרופות לדוגמה – ברור שישנה הצדקה להשקעה משמעותית יותר של הממשלה במאמצים לשפר את המצב".

 

איך עושים זאת? המלחמה בזיהום אוויר, אומר פרופ' סרנת, חייבת להתחיל בשינוי המדיניות ובמאמץ בינלאומי להפחית את מקורות הזיהום.

 

עד שהעולם יתעשת ויפעל להפחתת הזיהום, מה אפשר לעשות ברמת הפרט כדי להגן על עצמנו מהסכנה האיומה הזו?

 

"לסגור את החלונות ולהפעיל את המזגן, כך ששימחזר את האוויר מתוך הרכב, ולא יכניס אוויר חדש מבחוץ. אם אתה או מישהו מהקרובים לך רגישים יותר לאפקטים של זיהום אוויר, כדאי לנסות לתכנן את הנסיעות שלך בזמנים שהכבישים פחות עמוסים. ואם אתה הולך רגל, כדאי לבחור מסלול שלא עובר דרך כביש ראשי, אלא בדרכים יותר צדדיות. מי שסובל ממחלת רקע צריך לחשוב פעמיים איפה הוא גר, בנוגע לקִרבה לכבישים למשל. זה שיקול הכרחי כשיש לך ילד שסובל מאסתמה. ואם כבר הייתי גר ליד כביש ראשי לא הייתי פותח את החלונות בשעות מסוימות. יש גם מטהרי אוויר שיעילים לגבי חלק מהמזהמים. בסין מתקינים אותם בכל בית".

 

המספרים

בשנת 2017 נסעו בישראל כ ־ 2.86 מיליון כלי רכב פרטיים - שהם כ־ 325 כלי רכב ל־ 1,000 איש.

 

ב ־ 40 השנים האחרונות גדל שיעור הצפיפות בכבישים ב־ 252% , ובין השנים 2012 ל־ 2017 גדל שיעור הצפיפות בדרכים ב־ 2.6% בשנה.

 

בשנת 2016 נרשמו כ־ 277 אלף כלי רכב חדשים ובשנת 2017 המספר גדל ל ־ 280 אלף. הגידול בשיעור כלי הרכב הפרטיים בשנים  2017-2019 - 24.9%

 

25 מיליארד שקל מאבד המשק הישראלי בשנה כתוצאה מהפקקים - כך עולה מדוח מבקר המדינה שפורסם בנובמבר 2016 . נזקים אלה כוללים אובדן שעות עבודה, זיהום אוויר, צריכת דלק ובלאי מואץ לרכב. לפי הערכות משרד האוצר סכום זה יזנק ל– 40 מיליארד שקל עד 2030 .