המכרז פורסם בדצמבר 2013 ובמסגרתו התחייבו הזוכים להעביר לרמ"י את היטלי הפיתוח שיש לשלם לעיריית עפולה לפי חוקי העזר העירוניים עבור סלילת כבישים ומדרכות, פיתוח גינות ציבוריות ועבודות תיעול וניקוז. ב-2014, לאחר שהמכרז נסגר, התגלה כי הסכומים ששולמו לרמ"י עבור ההיטלים היו גבוהים ממה ששולם בפועל לעירייה, ולמרות זאת היא החליטה להשאיר אותם אצלה בקופה.
כשנתיים לאחר מכן תבעו הזוכים מרמ"י להחזיר להם 425 אלף שקל ששילמו ביתר. בתביעה נטען בין השאר שהמכרז חייב אותם לשלם אך ורק את התעריפים הנקובים בחוקי העזר ורמ"י לא הייתה מוסמכת לגבות מהם יותר.
רמ"י טענה מנגד כי הזוכים הגישו את הצעותיהם בהתאם לעלויות שצוינו במכרז, וברור שאם הוצאות הפיתוח היו נמוכות יותר הם היו מעלים את ההצעה על מחיר הקרקע - כך שבפועל היא קיבלה סכום נמוך יותר על הקרקע. היא הוסיפה שהחזרת הכספים תגרור שינוי בדיעבד של תנאי המכרז האסור לפי חוק ופוגע בעקרון השוויון בין המציעים.
השופטת זועבי ציינה כי רמ"י היא רשות מנהלית הכפופה לעקרון חוקיות המנהל. במילים אחרות, הסמכות שלה לגבות תשלומים מהאזרחים כפופה למה שקובע החוק – ולא מעבר לכך. במקרה הנוכחי, קבעה, רמ"י הוסמכה במכרז לגבות עבור העירייה את היטלי הפיתוח בהתאם לשיעור הנקוב בחוקי העזר – ובשום מקום לא הותר לה לגבות יותר ממה שקובעים חוקים אלה.
משכך נפסק כי הכספים העודפים נגבו מהזוכים ללא סמכות, והחלטתה של רמ"י לשמור אותם אצלה הייתה מנוגדת לדין ולהתחייבויותיה במכרז, ופגעה בזכויותיהם הקנייניות של התובעים.
בתוך כך נדחתה הטענה שהזוכים הסכימו לתנאי המכרז כולל ההיטלים שצוינו בו. השופטת הבהירה כי ההתחייבות של הזוכים הייתה לתשלום התעריפים החוקיים והם מעולם לא הסכימו לגביית סכומים שאין להם בסיס חוקי.
באשר להחזר התקבלה הטענה כי השבה של הסכום המלא תגרור שינוי לא צודק של תנאי המכרז בדיעבד, תוך פגיעה בשוויון בין המציעים, ובנוסף התחשבה בטענה שהיטלי פיתוח נמוכים היו גוררים עלייה במחיר הקרקע, אף שהדבר לא הוכח בוודאות.
משכך החליטה השופטת זועבי שאיזון נכון בין הזכויות והאינטרסים השונים יתבטא בהשבה חלקית של 40% מהסכום שלו טען כל אחד מהזוכים. בסך הכל תחזיר רמ"י לכלל הזוכים כ-178 אלף שקל ובנוסף תשלם הוצאות משפט של כ-10,700 שקל וכ-30 אלף שקל שכר טרחת עו"ד.