זיאדה ישב בכלא 24 שנים. בשנת 2011 הוא שוחרר במסגרת עסקת שליט, בה שוחררו מאות מחבלים תמורת שחרור החייל החטוף מידי חמאס. שחרור המחבלים בעסקה נעשה בדרך חוקית באמצעות חנינה בידי נשיא המדינה. במסגרת החנינה, ב"כתב ההקלה בעונש", ישנו סעיף המתנה את שחרורם בהתחייבות שלא לבצע כל עבירה שהעונש עליה הוא שלושה חודשים או יותר.
הפרת תנאי זה, נכתב, תחזיר אותם לכלא. במקרה של זיאדה, אם יפר את התנאי ישוב לרצות את 16 שנות המאסר שנותרו לו. אף שלא חתם בערבית על התחייבות הזו, זיאדה למעשה הסכים לתנאי העסקה.
לאחר שחרורו, זיאדה שב ללוד והתגורר עם בני משפחתו. אלא ששם שוב הסתבך בפלילים, וב-2017 הואשם והורשע בתקיפה של קרובת משפחה, וגם באיומים ובשיבוש מהלכי משפט. הוא נידון לעבודות שירות ולאחר מכן עונשו הוחמר בערעור לשנת מאסר.
בעקבות הרשעה זו, פנתה המדינה לוועדת השחרורים וביקשה להשיב את זיאדה לכלא להשלמת מאסר העולם בגין הפרת התנאי בעסקת שליט. הוועדה שדנה בכך החליטה לבטל את חנינת הנשיא ולשלוח אותו להמשך מאסר העולם שלו. גם בית המשפט המחוזי בלוד אימץ את ההחלטה. זיאדה ערער לבית המשפט העליון באמצעות עו"ד אביגדור פלדמן, וביקש להפוך את ההחלטה. בערעור טען שהתנאי לביטול החנינה תקף רק לעבירה ביטחונית. הרכב של שלושה שופטים בעליון קיבל את הערעור. השופט אלכס שטיין הסביר כי התנאי לשחרור שצוין בכתב ההקלה מהנשיא "מתייחס לעבירות נגד ביטחון המדינה בלבד. סמכותו של הנשיא לחון עבריינים היא סמכות ייחודית ומהותית, גופים כמו ועדת שחרורים אינם מוסמכים להפעיל סמכות חנינה ראשית".
שטיין הוסיף: "ישראל איננה רק מדינה שנלחמת בטרור, היא מדינת חוק שנלחמת בטרור תוך שמירה על חוקיה ועל זכויות שחוקים אלו מקנים לבני אנוש. לפי חוקים אלו התנאי המבטל שהתקיימותו מפקיעה את החנינה שניתנה למבקש הופך להיות בר הפעלה רק כאשר הוא מבצע עבירה נגד ביטחון המדינה".