אם מימנה את הילדים – הגרוש חויב לשלם לה

בית הדין האזורי סירב לחייב את האב במזונות עבר משום שהאם קיבלה סיוע כלכלי מהוריה. היא ערערה והרב דוד לאו הפך את ההחלטה

עו"ד עדי חן | פסקדין פורסם: 28.08.19, 21:21

נשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב הראשי לישראל דוד לאו, קיבל לאחרונה ערעור שעסק בחוב מזונות עבר: בפסק הדין נקבע כי בית הדין האזורי שגה כשקבע שאב פטור מהחזר החוב מאחר שהאם קיבלה סיוע כלכלי מהוריה. בהסכמת הדיינים הרב אליעזר איגרא והרב א' אהרן כץ נקבע כי מחובתו של האב לזון את ילדיו שנמצאים במשמורת האם, ולכן עליו לשלם עבור התקופה שבה לא מימן את צורכיהם.

 

הליכי הגירושין נפתחו בבקשה ליישוב סכסוך שפתח האב בבית הדין הרבני. לאחר שהגישור לא צלח הגיש האב תביעת גירושין וצירף אליה בקשה לחייב אותו במזונות ילדים של 1,000 שקל.

 

בהמשך ביקשה האם לחייב את האב במזונות גם עבור 11 חודשים שחלפו מאז שנפתחה הבקשה ליישוב סכסוך ועד לפסק הדין שחייב אותו בתשלום – תקופה שבה מימנה את צרכי הילדים בעצמה. האב טען כי אין מקום לחייבו במזונות משום שהאם סירבה לאפשר לו להיפגש עם הקטינים.

 

במסגרת דיון בבקשה זו שאלו דייני בית הדין האזורי את האם כיצד מימנה את מזונות הילדים והיא השיבה כי הוריה סייעו לה. בהחלטה שניתנה לאחר מכן נפסק כי בנסיבות שבהן הוריה הסכימו לממן את צורכי הילדים על דעת עצמם פוסקי ההלכה קובעים כי האב לא חייב להחזיר לה את החוב.

 

ואולם, החלטתם התהפכה במסגרת ערעור שהגישה האם לבית הדין הרבני הגדול. הרב לאו ציין שדייני האזורי לא השתמשו בהלכה בצורה נכונה. זאת כיוון שלא מדובר באדם זר שלקח על עצמו לשאת בחובו של האב אלא, באם שמימנה את מלוא צורכי הילדים בזמן שהם אצלה וכעת תובעת אותם בשמם.

 

לדברי הרב הראשי, כאשר אם משמורנית דואגת למזונות ילדיה במקום אביהם, אין זה משנה כלל מהיכן השיגה את הכסף, והוא עדיין צריך לעמוד בחובתו לזון את ילדיו. לשיטתו, עצם העובדה שהאם נעזרה בהוריה כדי שיהיה לה ממה להאכיל את ילדיה לא פוטרת את האב מהחיוב העקרוני כלפיהם.

 

בהקשר זה הפנה הרב לפסק דין שניתן על ידי הרב אלישיב המנוח ובמסגרתו נקבע כי "אם שזנה את ילדיה הקטנים היא זכאית לתבוע מהאב שישילם לה מה שהוציאה על ילדיו".

 

הדיין הוסיף כי גם ללא כל הפרשנויות האלה ניתן היה להגיע לתוצאה דומה, וזאת לנוכח העובדה שבעת הגשת תביעת הגירושין ביקש האב במפורש חיוב במזונות בשיעור מסוים. כלומר, היה לו ברור שהוא חייב במזונות הילדים שנמצאים במשמורת אמם וודאי שחיוב זה חל גם על התקופה שבה המתין לפסיקת בית הדין.

 

לפיכך ערעור האם התקבל ונקבע כי האב ישלם את שיעור המזונות שנפסק בבית הדין הרבני (סכום החיוב לא צוין) גם עבור התקופה שבין אוגוסט 2016 ליולי 2017.