ב-2002 השניים חתמו על "הסכם שלום בית ויחסי ממון ולחלופין גירושין", שאושר וקיבל תוקף של פסק דין. צוין בו בין היתר כי הבעל ישלם לאשתו 1,500 שקל מדי חודש עד שבית הדין המוסמך להסדרת הגירושין יקבע אחרת. בפועל הם לא התגרשו ולחלופין לא הגיעו לשלום בית. להפך, יחסיהם התדרדרו לתהומות של טינה.
הבעל, שסיפר כי הוא חולה כיום, חסר חשבון בנק ובעל הכנסה נמוכה, טען שבמשך 15 שנה הם חיים כזרים בבית, ולמעשה אינם מקיימים משק בית משותף. לדבריו אשתו מתעבת אותו, מתגוררת בביתו ונוקטת נגדו הליכי הוצאה לפועל. לגבי המזונות, הוא טען כי כוונת הצדדים הייתה כי תשלום המזונות יהיה לזמן קצר. כיום, לשיטתו, היא פועלת באופן לא ראוי, כאשר מצד אחד גובה ממנו מזונות, ומאידך מסרבת להתיר את הנישואין.
מנגד טענה האישה שבעלה אדם ערמומי וכוחני, המבריח מרשויות המס עשרות אלפי שקלים, בעוד שהכנסותיה עומדות על כ-8,700 שקל לחודש. ברמה המשפטית היא ציינה כי לא חל כל שינוי נסיבות מהותי, ואין עילה לביטול ההסכם. היא הוסיפה שמעולם לא סיכלה את ביצוע ההסכם, וכי הוא מצדו לא הגיש עד היום תביעה לגירושין, אך היא עצמה עשתה זאת בשנת 2010.
אבל השופט שני הבהיר כי אי-ביצוע ההסכם במשך זמן רב, ונתק ארוך שנים ביחסים, הם כשלעצמם מהווים שינוי נסיבות ועילה לביטול חיוב במזונות. הוא שוכנע כי האישה "תמרנה למצב כלכלי שההסכם כלל לא התכוון לו", שכן מחד היא סירבה להתגרש – אמנם הגישה תביעה אך בפועל דרשה מאות אלפי שקלים – ומאידך "מינפה" את ההסכם לעשרות שנים של מגורי חינם בביתו של הבעל וצבירת חוב מזונות.
"בתובע לא חפצה הנתבעת, אך גם מיאנה לשחררו, שהרי באחזקתו כנשוי, טמון עבורה רווח כלכלי בן אלפי שקלים", נכתב בפסק הדין.
בתוך כך הזכיר השופט שני כי לנוכח הכנסת האישה ומצבו הכלכלי של בעלה, הרי שאלמלא ההסכם - היום לא היו נפסקים לטובתה מזונות. מאידך, אם שלום הבית היה מצליח, גם אז לא היה חיוב במזונות. הוא שוכנע שאכן מצבו הכלכלי והבריאותי של הבעל הורע עם השנים – שינוי שגם הוא כלעצמו מצדיק ביטול החיוב במזונות.
"עם יצירת משבר, חל חיוב המזונות עד למועד הראשון אשר יקבע בבית הדין... ללמדך כי חיוב המזונות נצפה להתקיים לכל היותר לחודשים ספורים", נכתב בפסק הדין.
בסיכומו של דבר קבע השופט שני כי החיוב בטל החל מהיום שבו הגיש הוגשה בקשה ליישוב סכסוך באוגוסט 2018. האישה חויבה לשלם לבעלה הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל.