עוד בשורה ללהט"ב: צו הורות רטרואקטיבי לבת זוג

בעקבות בקשה של שתי אמהות דרש היועמ"ש להמתין עד להכרעה עקרונית בעליון, אבל השופטת גילת כהן קבעה שהעיכוב לא ישרת את טובת הילד

עו"ד דנה ספיר-חן | פסקדין פורסם: 08.09.19, 15:06

בית המשפט למשפחה בקריית גת קיבל לאחרונה בקשה נוספת של בנות זוג לצו הורות שמכיר בבת הזוג שאינה האם הביולוגית כאם מיום הלידה. בפסק דין שקרא להתמקדות בטובת הילד, בשוויון ובטיב הזוגיות, מתחה השופטת פאני גילת כהן ביקורת על כך שהיועמ"ש מתעקש שלא לאפשר באופן גורף צו הורות רטרואקטיבי כשהבקשה הוגשה יותר מ-90 יום לאחר הלידה, ללא שום התחשבות בנסיבות הייחודיות של כל מקרה ומקרה.

 

בשנה שעברה המליץ צוות בינמשרדי מיוחד, שהוקם לצורך גיבוש מדיניות בנוגע להוצאת צווי הורות פסיקתיים לבני זוג שאינם בעלי קשר גנטי, על נוהל שלפיו הכרה רטרואקטיבית בהורות מיום הלידה תתאפשר אך ורק כשהבקשה לצו הוגשה בתוך 90 יום מהלידה.

 

במקרה הנוכחי בנות הזוג לא ידעו על הנוהל (שלא מפורסם בשום מקום) והגישו את הבקשה שמונה חודשים אחרי שהילד נולד. היועמ"ש התנגד לפיכך להכיר בבת הזוג כאמו מיום הלידה, אם כי ביקש להמתין עם ההחלטה עד להכרעה של בית המשפט העליון בערעור שהוגש לו בנושא.

 

בנות הזוג התנגדו לעיכוב ולעמדה העקרונית של היועמ"ש, שלטעמן אינה חוקית או חוקתית, בפרט כשהיא לא פומבית. בנוסף הן הסבירו שהעיכוב נבע מהלידה הקשה שלאחריה היולדת סבלה מדיכאון, מה שדרש מזוגתה התגייסות מוחלטת לטובת הטיפול בה וברך הנולד.

 

השופטת פאני גילת כהן סירבה להשהות את ההחלטה לזמן בלתי ידוע לנוכח הפגיעה האפשרית בקטין, כיום כבר בן שנה וחצי. היא הבהירה כי אין בנושא "ואקום" משפטי, שכן יש קביעה מפורשת של בית המשפט העליון שלפיה הצו, המכונן את ההורות, חל בדרך כלל מיום שניתן אך יש מקרים מיוחדים שבהם אפשר לקבוע אחרת.

 

מכאן שנכון להיום מסור לבית המשפט שיקול דעת לחרוג מן הכלל, ומתווה זה כבר יושם בבתי המשפט המחוזיים שאף מנו כמה שיקולים שיש לקחת בחשבון טרם החלטה בנושא, כמו טיב הזוגיות, מועד הגשת הבקשה, נסיבות ההורות ועוד, כשמעל כולם עומד השיקול החשוב ביותר והוא טובת הילד.

 

לגופו של עניין, השופטת קבעה כי כפי שמעיד התסקיר החיובי שהוגש בעניינן, המבקשות עומדות בכל הקריטריונים האמורים: הן מנהלות זוגיות איתנה מזה כארבע שנים, רכשו יחד בית, הן חיות בשיתוף כלכלי, משפחותיהן תומכות בהן, ההחלטה להביא ילדים לעולם הייתה משותפת, הילד מכיר בבת הזוג כאמו לכל דבר ועניין, וכיום היא בהיריון מזרעו של אותו תורם.

 

בנסיבות אלה נקבע שאין לזקוף לחובת המבקשות את העובדה שלא עמדו בטווח הזמן שקבע היועמ"ש, כשבאופן כללי היא ציינה כי היצמדות גורפת לסד זמנים זה נראית לה שרירותית ולא מידתית.

 

"משעה שעוסקים אנו בבני אנוש ולא ברובוטים, ומשעה שעל כס השיפוט יושב אדם בשר ודם ולא מחשב המבצע מלאכתו באמצעות אלגוריתם... ברי, כי יש לבחון כל מקרה לגופו... ולהחליט האם, חרף החריגה ממסגרת הזמן המומלצת יש להחיל הצו רטרואקטיבית, אם לאו", כתבה.