צוות דניאל

המוטו שדניאל פומרנץ בחר לחיים היה סאב קוץ' מילגה ‑ הביטוי ההודי שפירושו: הכל אפשרי. אבל אז הוא נהרג באסון הנגמ"ש בצוק איתן ולטיול הגדול שאחרי הצבא הוא לא הגיע מעולם. "צוות דניאל" ‑ צוות לוחמים לשעבר ומתנדבים, מנציח אותו על ידי שיקום בתי ספר מוזנחים בהודו. בשבוע שעבר אזרו הוריו, ורדה ואבי פומרנץ, את הכוחות להצטרף אליהם בפרברים העניים של מומביי. "דניאל היה ואיננו, שום נס לא ישנה את זה", אמרה ורדה, "אבל הם העתיד"

כשדניאל, צעיר בניה של אל"מ (מיל') ורדה פומרנץ היה כבן שש, היא השאירה אותו בבית עם אביו ושלושת אחיו והתעופפה להודו, עם תרמיל על הגב. גם היא, עת פרשה מתפקידה כראש מחלקת נפגעים בצה"ל, הרגישה צורך לצאת לטיול הגדול של אחרי הצבא. חודשיים לאחר מכן היא חזרה הביתה עם הפתגם ההודי השגור "סאב קוץ' מילגה" ‑ הכל אפשרי, ולא העלתה בדעתה שדניאל אימץ אותו כנר לרגליו.

בשבת האחרונה של דניאל בבית, שבועיים לפני שנהרג בסג'עייה, במבצע צוק איתן, הוא סיפר לה שבחופשתו הבאה יחקוק בגופו את "סאב קוץ' מילגה". אמו פסלה את הרעיון על הסף. "מה פתאום קעקוע?", שאלה, "מספיק שאתה חי את המשפט הזה בכל יום ובכל דקה". כבר במהלך השבעה הלכו רבים מחבריו של דניאל בדרכו וקעקעו את המוטו הזה על גופם. הבחורים ‑ על הגב. הבחורות ‑ על פרק היד.

 

ועכשיו, ורדה ואבי פומרנץ, הוריו של דניאל – "הילד הכי חי, שהפך למת" – בהודו, עם "צוות דניאל" של עמותת "לוחמים ללא גבולות" שהגיע למומביי, זו השנה השישית, כדי להתנדב ולהפגין את פניה היפות של ישראל, במיוחד של יוצאי הצבא.

"זה הזוי", אומרת ורדה כשהיא טובלת את אצבעותיה בפחית של צבע ירוק וצובעת את העץ של גולני על קיר בית ספר שמכחולי המתנדבים כבר כיסו את כתמי הטחב שלו בלבן. "אני יודעת שזה עלול להישמע מטורף, אבל אני רואה את דניאל בכל מקום ובכל פינה. הבוקר ראיתי אותו בשיעור שבו לימדו לספור באנגלית עד עשר, בהפסקה ראיתי אותו מרקיד ורוקד עם התלמידים, כשהחבר'ה שואלים אותי

איך אני מתמודדת עם היתושים המנייאקים האלה אני מצטטת את דניאל, שמיום גיוסו לגולני אמר 'הכל דבש', ובכל רגע של מפגש איתו אני חייבת לצבוט את עצמי כדי לוודא שאני לא חולמת ולא הוזה. מה פתאום הוא כאן? הרי 'צוות דניאל' לא היה נוסד אילו דניאל שלי...".

 

הכתבה המלאה - בגיליון ראש השנה של ידיעות אחרונות