שרד את צ'רנוביל

רגע אחרי ש"צ'רנוביל" כבשה את טקס האמי עם שורת זכיות, מסביר הכוכב סטלן סקארסגארד את סוד ההצלחה המסחררת של המיני־סדרה. "היא עוסקת במציאות, באסון שקרה בגלל מנהיגים שהלכו רחוק מדי. אין בה זומבים ודברים על טבעיים"

בטקס האמי האחרון בלטה במיוחד המיני־סדרה "צ'רנוביל" על התאונה הגרעינית החמורה שהתחוללה באוקראינה ב־1996. היצירה החזקה והמטלטלת גרפה עשרה פסלונים, כולל פרס המיני־סדרה המצטיינת, בימוי ותסריט. זאת הייתה הוכחה נוספת לפופולריות של "צ'רנוביל" ולעובדה שהיא הפכה לתופעה, ועוררה עניין בינלאומי מחודש באסון האקולוגי הגדול של המאה ה־20.

 

"לדעתי 'צ׳רנוביל' בולטת בנוף כי היא עוסקת במציאות. אין זומבים, שום דבר על־טבעי. היא לא מיופייפת ולא סנטימנטלית", מסביר סטלן סקארסגארד, אחד מכוכבי הסדרה. "היא בולטת בגלל עמוד השדרה שלה, כתובה היטב ומבוימת מצוין. אגב, שמחתי לחזור לשחק לצידה של אמילי ווטסון, איתה לא עבדתי מאז 'לשבור עם הגלים'. אבל הפעם אנחנו לא שוכבים יחד".

 

גם סקארסגארד היה מועמד לאמי על הופעתו ב"צ'רנוביל". בהפקה המדוברת הוא מגלם את בוריס שצ'רבינה, שר האנרגיה והדלק, עליו הוטלה האחריות לנהל את האסון ואת הטיפול לאחריו. "מה שמעניין הוא לא האסון עצמו אלא מה יוצר אסון כזה. הסיבה הייתה המערכת. המערכת הסובייטית הייתה כביכול מושלמת, זו הייתה האידיאולוגיה המנחה. ממש כמו בכל דת. מדובר בלאומנות שהלכה רחוק מדי. אם אתה חושב שהמדינה שלך מושלמת, אז אתה צריך להתאים את המציאות לדימוי המושלם הזה וזה גורר צרות ובעיות".

 

סקארסגארד חושב שאנחנו צריכים ללמוד לקחים מהאסון הזה, ובכלל יש לו הרבה השגות על המציאות העכשווית. והוא בהחלט מוטרד. "אנחנו חיים בעולם אלים. ויש יותר מדי מנהיגים פופוליסטים, שמשתמשים בפחד וכעס כדלק לקריירה הפוליטית שלהם – זה קורה באיטליה, בפולין, בבריטניה וכמובן אי־אפשר שלא לאזכר את דונלד טראמפ. אני לא חושב ששום אמנות משנה את העולם, ממש לא. אבל מה שאמנות יכולה לעשות זה לתת לאדם נקודת מבט נוספת על המציאות, שמרעידה רק קצת את הרעיונות המפוחדים שיש לך. אתה יכול לראות את הדברים גם בעוד צורה".

 

בטקס האמי סקארסגארד אמנם לא זכה בפסלון המיוחל, אבל בגיל 68 הקריירה של השחקן השוודי פורחת בהוליווד. ברזומה המפואר שלו רשומים שוברי קופות קלילים כמו "מאמא מיה!" ועד סרטי קומיקס בסדרות "ת'ור" ו"הנוקמים", בהם הוא מגלם את המדען ד"ר אריק סלביג. לאחרונה הוא צילם את "חולית", עיבוד מחודש ומסקרן לרב המכר של פרנק הרברט. "אני לא יכול לגלות כלום על הסרט הזה, בגלל שהמפיקים יתבעו אותי. אני רק יכול לספר שאני מאוד שמן", הוא צוחק.

 

למרות הקריירה ההוליוודית המשגשגת, סקארסגארד לא מזניח את המחוזות מהם הגיע, ומדי פעם הוא מופיע בסרט סקנדינבי, למשל ביצירות השנויות במחלוקת של חברו הטוב הבמאי הדני השערורייתי לארס פון טרייר. בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של חיפה, שייערך בחול המועד חיפה, יוצגו שני סרטים שסקארסגארד עשה עם הבמאי הנורווגי האנס פטר מולנד: "בסדר ההיעלמות", מותחן נקמה ("משווים אותו ל'פארגו' ולטרנטינו בגלל שהוא משלב אלימות והומור שחור") שזכה השנה לעיבוד הוליוודי בכיכובו של ליאם ניסן ו"יוצאים לגנוב סוסים", עיבוד לספרו של פר פטרסון.  

 

כמה קר היה בצילומים?

 

"ב'יוצאים לגנוב סוסים' בחוץ תמיד היה מינוס שלושים ובתוך הבית מינוס עשרים. ב'סדר ההיעלמות' היה מינוס שלושים. אפשר לראות בחלק מהשוטים שאני לא מצליח להזיז את הפנים יותר מדי, בגלל שהיה כל כך קר. הבמאי האנס פטר מת על התנאים האלה. זה לא אני. מזל שיש לי מעיל חורף, שקיבלתי מאחת מחברות האופנה. מעולם לא קניתי בגדי חורף".

 

כמו שכבר הספקתי להכיר אותך, אתה בטח מעדיף להסתובב בלי בגדים.

 

"כן, אני מעדיף בלי בגדים. אני מסתובב עירום בבית שלי, גם בחורף, וככה נעים ונוח לי".

 

סקארסגארד, נשוי בשנית, הוא אב לשישה מרעייתו הראשונה, ולעוד שני בנים מהנוכחית. ארבעה מתוך השישה הראשונים הם שחקנים, והמפורסם שבהם הוא אלכסנדר, שהפך לסמל מין אחרי הופעתו בסדרת הערפדים "דם אמיתי". מדי פעם סקארסגארד מכנס את השבט בביתו בסטוקהולם ומתקין ארוחה. "בישול זו התשוקה שלי", הוא מעיד. "אני אבא ממש מגניב. גם לי היו הורים נהדרים, וכשהייתי נער לקחתי אותם למסיבות. הוריי אף פעם לא ניסו להיות מושלמים. הם היו אנושיים וזה עזר מאוד. אני למשל אני אף פעם לא משקר לילדים שלי. אחד הילדים שלי חזר הביתה בגיל שלוש ואמר בקול רם: 'אני לא יכול עם זה שכל הילדים בגן אומרים שסנטה קלאוס קיים. למה ההורים שלהם משקרים להם?'"

 

אז מה אמרת לו?

 

״אתה צריך לחיות עם זה. ככה העולם עובד״.