הגיבור שחזר מהחושך

פברואר 2018: כוח גולני מסיר דגלי פלסטין שנתלו על הגדר - ואז מסתבר שבאחד מהם הוטמן מטען שמתפוצץ • ארבעה לוחמים נפצעים, ביניהם מפקד הכוח, רס"ן נדב יפרח • כשהוא עיוור, ולא יודע אם איבד את ראייתו באופן בלתי הפיך, מפקד יפרח על חילוץ הנפגעים • אוקטובר 2019: רס"ן יפרח השתקם, שב לגזרה שבה נפגע - ובקרוב יקודם

הדגל פלסטיני שחובר למוט וננעץ באדמה היה עוד אחד מעשרות דגלים שהותירו המפגינים במוקד החיכוך על גבול רצועת עזה מול חאן־יונס. אז, כמו היום, ההפגנות היו אלימות ומתוחכמות, וכוח של גדוד 13 מחטיבת גולני, ביחד עם שני לוחמי הנדסה קרבית, נדרשו להסיר את הדגל המתריס, כמו עוד עשרות כמותו. אלא שהפעם זה היה קטלני. הדגל היה למעשה מטען רב־עוצמה שגרם לפציעתם של ארבעה לוחמים. אחד מהם היה רס"ן נדב יפרח (27), מ"פ בגדוד 13 ולימים קמב"ץ החטיבה.

 

הפיצוץ גרם לרס"ן יפרח פגיעה בעיניו וברגליו.

 

לאחר הפיגוע, במשך 48 שעות מורטות העצבים לא ידע יפרח אם מאור עיניו ישוב אליו. בשניות הראשונות שלאחר הפיצוץ הוא נדרש למשימה כמעט בלתי אפשרית: בעיוורון מוחלט הוא פיקד על פינוי הפצועים.

 

"הקשר שלי, שנפצע גם ולא ראה כלום ולא ידע על מצבי, אמר לי: 'נדב, איבדתי את הראייה שלי'. אמרתי לו: אל תדאג, אתה תראה", משחזר יפרח. "העובדה שהיה לנו כוח שנתן לנו גיבוי גרמה לי לתפקד ולהיות רגוע שיש מי ששומר עלינו שהאירוע לא ייצא מכלל שליטה".

 

 

במהלך הפינוי, אחד מחייליו של יפרח, סמל עמנואל זרח, סימן באצבעותיו תנועת ניצחון - והצילום הדרמטי נחקק בזיכרון.

 

זה קרה בחודש פברואר 2018, ונחשב לאחד האירועים הקשים שהיו מאז תחילת ההפגנות על גבול הרצועה במסגרת "צעדות השיבה", כפי שמכנים זאת בעזה. האירוע הזה, למרות הפציעות, נגמר בנס גדול, אבל היה גם כואב תודעתית.

 

המחבלים שהציבו את המטען גם תיעדו מרחוק את המתרחש. בסרטון הווידיאו שהופץ לאחר התקרית נראה לוחם ההנדסה עוקר את הדגל ממקומו, מניח אותו על הקרקע - ואז מתחולל הפיצוץ.

 

מבחינת הפלסטינים, הפעולה הסתיימה בהצלחה, ולצה"ל היו נפגעים.

 

ארבעה לוחמים נפגעו. אחד מהם איבד אצבעות, והשאר נפגעו בעיניהם ועד היום סובלים מפגיעה בראייה.

 

רס"ן יפרח הוא אחד מהם. אבל למרות הפציעה, הוא התאושש ושב לגזרה שבה נפצע. לפני שבוע סיים תעסוקה מבצעית בגבול הרצועה, וכעת יצא ללימודים. בהמשך הוא צפוי לשוב לחטיבה בתור סמג"ד.

 

"אני זוכר את רגע הפיצוץ", מספר יפרח. "נפגעתי גם בחלק העליון של הרגליים. היו לי כאבי תופת. התיישבתי על הקרקע ולא יכולתי לקום. הסמל שלי שימש בעצם כעיניים עבורי. הוא הגיש לי את מכשיר הקשר, והתחלתי לתפקד, מתוך הבנה שאנחנו חייבים פינוי מיידי.

 

"יצרתי קשר עם המג"ד, והתחלנו לבצע פעולות פינוי. אני הייתי הקצין הבכיר בשטח, והמשימה הייתה עליי. אני זוכר שרק כאשר הגעתי למסוק לקראת הפינוי - אז איבדתי את ההכרה.

 

"אחר כך התעוררתי בבית החולים. אני זוכר שלפני שנכנסתי לניתוח, אלוף הפיקוד דאז אייל זמיר הניח את ידו על הכתף שלי ואמר לי שאני בידיים טובות. לא ראיתי אותו, כי הייתי פגוע בעיניים לגמרי, אבל זיהיתי את הקול שלו".

 

"למעשה, לא ידעתי ב־48 השעות שלאחר האירוע אם אני אראה אי־פעם. הפגיעה הייתה קשה, הפנים שלי היו מפויחות. אבל לאט־לאט, כל יום שעבר, הראייה חזרה אליי והיום אני רואה כמעט באופן מלא. הפגיעה שלי היא בעין שמאל.

 

"האירוע הזה הסתיים יחסית בטוב, ואנחנו ממשיכים הלאה. התקרית הזו מעולם לא גרמה לי לשקול מחדש האם אני רואה את עתידי בצה'ל".