איפה לי של היום ולי של לפני 10 שנים?
"לפני 10 שנים הייתי סטודנטית בשנה א' בשנקר, הייתי ילדה בת 22 כשתוך כדי הלימודים כשפתחתי את העסק. אני במקור מהרצליה, וביליתי שעות מרובות במרתף בביתה של אימי, כשקיבלתי לקוחות והתחלתי ליצור עבורן בעיקר שמלות ערב. כאשר סיימתי את הלימודים התחלתי בהתמחות של שמלות כלה. עד היום זהו העיסוק המרכזי שלי. לפני 4 שנים התחלנו את פעילות היצוא שלנו לחו"ל, וזה מדהים לראות איזו התפתחות העסק עבר מאז".
העובדה שהיא אשת קריירה מצליחה לא מונעת ממנה להיות גם אם במשרה מלאה לשני הילדים שלה. "זה אכן מאתגר", היא מעידה. "אבל הילדים אצלי במקום הראשון ואני לא מוותרת אף פעם על הזמן שלי איתם. יש לי מזל גדול שבעלי שותף מלא איתי בגידול הילדים, ואמא שלי עוזרת לנו המון ונשארת איתם כשאנחנו בנסיעות עבודה. הגעגוע תמיד מלווה אותי, אבל הם נשארים עם משפחה גדולה שתומכת מסביב ומוקפים באהבה. כילדה גדלתי עם הורים שעבדו בחו"ל ונסעו הרבה, אז זו דרך חיים. אני חושבת שהגעגוע אצלי יותר גדול מאשר אצלם, מבחינתם הם בשבוע פינוקים אצל הסבתות".
נדמה שלאורך כל הדרך לגרבנאו לא היו ספקות לגבי המקצוע שבחרה.
אז אפשר להגיד שזה בעצם היה החלום שלך כל החיים?
"כן, זה תמיד היה שם, גם בתור ילדה. בבית הספר היסודי הייתי תופרת בגדים לבובות שלי, בזמן הצבא עשיתי קורסים בשנקר של תפירה, תדמיתנות ועיצוב אופנה. הייתי במגמת אומנות, יש לי גם תואר בתולדות האמנות, זה תמיד היה שם וזה משהו שתמיד היה מגובש. גם בתור סטודנטית בשנקר, כל הקורסים שלקחתי היו תמיד לשמלות ערב וכלה. תמיד הייתה לי תשוקה לקוטור ולאופנה עילית".
גרבנאו מודה שעם הלימודים או בלעדיהם, היא הייתה מגשימה את החלום. "אין ספק שקפצתי למים בתור מישהי שרק שסיימה שנה א' ושמיד התחילה לעצב קולקציות ולמכור ללקוחות. היה לי אומץ של מתחילים", היא אומרת. "הלימודים העשירו אותי מאוד וגרמו לי להנות משני העולמות. האחד, הוא לפתח חשיבה של אמן ומעצב. בלימודים נתנו לנו את המקום לפנטז, להשתמש בדמיון, לעבוד עם טקסטילים מעניינים שלאו דווקא נלבשים, ולהיות יצירתיים ופרועים; השני, הוא הפרקטיקה. לעבוד עם לקוחות שהן נשים אמיתיות ולא בובות מבד, להבין מה הצרכים שלהן, להבין מה נשים אוהבות ללבוש בכלל, ללמוד ולחקור את גוף האישה, ללמוד מה מחמיא, מה לא מחמיא. זה מאוד פיתח אותי, לא הייתי מוותרת על שנקר".
היום, השמלות שלה מככבות בכל העולם: מישראל ועד טורונטו, יוסטון, שיקגו, לוס אנג׳לס, סין, הונג קונג, סינגפור, סידני, לונדון, איסטנבול, סיאול ועוד.
האתגר שבעבודה המשותפת, הפך כך נראה, ליתרון: "חששנו שזה יאתגר אותנו, אבל זה מאוד כיף. זה בונה ומחזק. שנינו ביחד למען המטרה הזאת, וגם למען הילדים. לכל אחד יש תפקיד, אז יוצא שבמהלך היום אנחנו כמעט ולא מתראים. אנחנו משתדלים לאסוף את הילדים מהגן ולאכול צהריים ביחד. שזה הכי כיף".
לפתע נשמעת דפיקה בדלת, הקניינים מטורונטו הגיעו להתרשם מהקולקציה החדשה של גרבנאו, הנקראת "שדה של פנינים", שבה השימוש בפנינים הוא מוטיב ההשראה המרכזי. הפנינה, לדבריה של לי "מסמלת שלמות, יופי וטוהר", וכי "הפירוש המילה "פנינה" בלטינית הוא "ייחודי", מאחר שאף פנינה אינה זהה לרעותה". הקולקציה של גרבנאו מורכבת מ-20 דגמים, כאשר כל שמלה היא ייחודית ואינה זהה לאחרת.
צלילים של נשיקות וחיבוקים נשמעו כאשר נכנסו הקניינים מטורונטו לחנות. הדינמיקה ביניהם נראתה מזמן כמו של חברים ותיקים, ולא כמו של עמיתים לעבודה. אני מחליפה מספר מילים עם אחת הקנייניות, המעידה כי "התאהבה בלי מהרגע הראשון". מאז הן בקשר טלפוני, והיא מגיעה לחנות רק פעמיים בשנה. נראה שאכן הגענו לחנות ביום הכי מעניין בשנה.
החנות הפכה בן רגע לתצוגת אופנה ספונטנית. בכל פעם התייצבה דוגמנית אחרת על הפודיום, לבושה בשמלה נוצצת אחרת, והדגימה את פרי יצירתה של לי אל מול הקניינים.
איך זה מרגיש לפנטז על שמלה בראש שלך ולראות אותה בשר ודם על דוגמנית?
"מדהים, אבל עוברים דרך. איך שאני מסיימת שמלה אני קודם כל לא אוהבת אותה. רק אחרי שבוע שאני "ישנה עליה" אני ממשיכה בעיצוב. זה המון החלטות, המון התלבטויות. בהתחלה זה תמיד לא מספיק טוב".
איך נראתה שמלת החתונה שלך?
"התחתנתי לפני 6 שנים, וזו הייתה הפעם הראשונה שעיצבתי שמלת כלה. חשבתי איזו מן כלה אני רוצה להיות. עברתי תהליך בחיפוש אחר הבדים, הגזרות הצלליות שאני אוהבת. התלבטתי האם לקנות שמלה כדי להרגיש כלה בעצמי. נסעתי ללונדון ופריז בחיפוש אחר השמלה המושלמת. אני זוכרת שמדדתי שמלה מאוד יפה שאי אפשר היה לעשות בה שום שינויים ותיקונים. לקוחות משלמות הרבה כסף על שמלות שלא מתאימות להן במאה אחוז".
ואת עושה שינויים מסוג כזה?
"הייחודיות של העבודה שאנחנו עושים ומה שמבדל אותנו ממותגים אחרים, מעבר לרמה הגבוהה של החומרים ותפירת העילית, זה שני דברים, היכולת לעצב שמלות בשיטה שנקראת made to measure כלומר, על פי המידות המדויקות של כל לקוחה ולקוחה ולא לפי מידות סטנדרטיות. את זה אנחנו עושים באמצעות גילוף של בובות שמדמות ממש את גוף הלקוחה אצלנו בסטודיו גם היא נמצאת לצורך העניין בסידני, אוסטרליה בכלל. הדבר השני, הוא היכולת לקבל על עצמנו שינויים על פי דרישות הלקוחה ואפילו עיצוב אישי לגמרי. למשל בחנות בניו יורק, רוב ההזמנות שמגיעות משם הן customized. אם לקוחה מבקשת משהו כמו: "רק תשנו לי את השרוול, והשמלה תהייה מושלמת", אני לא אוותר על לקוחה שרואה ביצירה שלי את שמלת החלומות שלה".
מהי השמלה האהובה עליך?
"זה כמו לשאול אותי מי הילד האהוב עליי".
ומה ההבדלים בין הכלה הישראלית לכלה האמריקאית?
"קודם כל הכלה הישראלית מדהימה. בארה״ב, שהיא מדינה ענקית, יש הרבה סוגים של כלות. בכל זאת, ממה שאני נתקלתי כשאני פוגשת כלות בחנות שלי בניו יורק, אז הן בדרך כלל באות מאוד מוכנות לפגישה, עם לוח השראה מפינטרסט או כבר באות עם השמות של השמלות אותן הן רוצות למדוד כי ראו באתר או באינסטגרם. הן מאוד יודעות מה הן מחפשות ומגיעות מוכנות. בישראל, יש גם כאלה, אבל בדרך כלל הן פחות סגורות על עצמן וסומכות עלי שאתאים להן את מה שמחמיא להן בעיני. העבודה עם כלות מאוד ממלאת אותי ומרגשת כל פעם מחדש".
למרות כל מה שעברה, לי מעידה על עצמה ש"היא רק בתחילת הדרך". כשנשאלה כיצד למעצבים, שצריכים להמציא את עצמם בכל פעם מחדש, לא נגמרים הרעיונות ענתה: "הרעיונות בוערים בי כמו אש". הצלחה בעינייה, היא מגדירה: "עבודה קשה, אך מתגמלת. לקינוח, עומר משתף וחושף כי טווח המחירים בחנות נע בין 6,000$ ל-25,000$ לשמלה.
בעוד 10 שנים, איפה נראה אותך?
"ממשיכה לעסוק במה שאני כל כך אוהבת, ומאחלת לעצמי שהמותג שנושא את שמי ימשיך לצמוח ולגדול."
אנו נמשיך לעקוב אחר פועלה של לי, ונאחל לה הצלחה מרובה גם בעשור הבא.