בראשית היה החופש הגדול, והחופש הגדול היה תוהו ובוהו. היה כיף חיים, באמת, אבל היה תוהו ובוהו - כלכלי, לוגיסטי, הישרדותי. אם אתם הורים, אתם מבינים למה הכוונה גם בלי שנכביר במילים.
ויהי ערב ויהי בוקר האחד בספטמבר - שהשנה באמת פינק אותנו בחודש לימודים שלם לטובת כל הצדדים לפני שהגיע רצף החופשות של חגי תשרי (שלא הסתנכרנו עם סופי השבוע והעניקו יותר ימי חופש). והנה, שוב הבוקר מוצאים את עצמם הורי ישראל בפוזה האופיינית: עומדים מול לוח השנה ולא מבינים איך יכול להיות ששוב הם חוזרים לעבודה, "אחרי החגים" המיוחל הפציע, אבל שערי גני הילדים ובתי הספר עודם נעולים, כשהפעם הסיבה היא אסרו חג סוכות.
יש שני מוקשים שחובה לנטרל בתחילת כל דיון בסוגיה הכואבת של לוח החופשות.
הראשון - לנהי על דבר מוצדק אין גבול. כן, ההורים תמיד מתלוננים. כן, הטבלאות והאקסלים על היחס הלא פרופורציונלי בין ימי החופשה במשק לבין ימי החופשה במערכת החינוך כבר שודרו והודפסו וייאשו אינספור פעמים. ובכל זאת. מיליוני הורים בישראל זכאים לזעוק, גם - ובגלל - שהם נדרשים לעשות זאת כמה פעמים בשנה: מהחופש הגדול האינסופי, עבור בחופשות כמו ל"ג בעומר וחנוכה ועד האסרו־חגים למיניהם.
השני, והחשוב, הוא ההבנה שהאשמים במצב (לצד כמובן הממשלה) הם "המורים" ולא המורים. כלומר, לא מדובר במחנך הכיתה של הילד שלכם וגם לא במורה לחינוך גופני, לא בגננת ולא בסייעת, אלא בארגונים ובפוליטיקאים שמנהלים אותם. הרוב המוחלט של המורים בישראל הם אנשים אכפתיים, שמועסקים בתנאים שלא הולמים את כישוריהם ואת זמנם. האם הם זכאים לתנאי העסקה מעולים הרבה יותר מאלו שניתנים להם כיום? חד־משמעית כן. האם התנאים האלה צריכים לכלול ימי חופש שגוררים פגיעה במשק ובציבור ההורים הנאנק תחת העול? חד־משמעית לא.
ועוד דבר אחד לסיום - הדיון על לוח החופשות המופרך של תלמידי ישראל מתקיים, כך נדמה, עוד מהימים שבכיתות היו גירים, אך בכל זאת בימים אלה של ממשלת מעבר לא מתפקדת ותקציב תקוע הוא מייאש במיוחד. באופק כבר אפשר לראות את חופשת חנוכה שבה היה אמור להיות בית ספר של החגים אך הוא לא יהיה בגלל ענייני תקציב הנובעים מהמצב הפוליטי הסבוך. גם יום החופש הזה ממש של אסרו חג סוכות היה אמור כבר להתבטל על פי מתווה שהציג בשנה שעברה שר החינוך הקודם בנט, ואיך זה נגמר בסוף כולם יודעים. חוסר היכולת להקים ממשלה הרסני בכל תחומי החיים של אזרחי ישראל. במערכת החינוך השיעור מכך ברור.
היום הזה יעבור. הוא יעבור בעוד יום חופש מיותר מהעבודה. הוא יעבור בעוד ילדים שמתרוצצים במסדרונות משרדים ומפריעים לכולם. הוא יעבור בהקפות שניות של הארנק שלכם. הוא יעבור בעוד סיבוב של מבצע סבתא. הוא יעבור, אבל הבעיה העקרונית לא תעבור. שרי אוצר וחינוך, מצד אחד, וראשי ארגוני מורים, מצד שני, שלא יואילו בטובם לכתוב מחדש את משוואת החופשים הם נבחרי ציבור ופקידים שחוטאים לשולחיהם. תתחילו למשל בהתאמת החופש הגדול ללוח השנה העברי ולחגי תשרי. אז באמת לא תהיה לנו בעיה עם אסרו חג.