בהיעדר תחרות ספורטיבית ראויה לשמה על תואר האליפות, נדמה לעיתים כי הדברים היחידים שמעוררים עניין בכדורסל הישראלי הם פרשיות השחיתות, פשיטות הרגל והקומבינות שמאחורי הקלעים. כל מה שנותר לקבוצות 'הצמרת' זה למצוא לעצמן אתגרים אלטרנטיביים שגולשים מאולמות הכדורסל אל משרדי ההנהלות והלאה אל כותרות העיתונים. בעיקר בגלל זה שמענו השבוע על 'פרשת קני וויליאמס'.
הקורבן הישיר
חשוב להבין, קני וויליאמס הוא קורבן. לא איזה ברון פשע בינלאומי בעל אלף פרצופים - אמריקני, צ'כי או ישראלי. וויליאמס הוא הקורבן התורן של אותה יריבות מרה וארוכת השנים, הסמויה למחצה, שבין חצרות האצולה של הכדורסל הישראלי. מה בסך הכל רצה השחקן שאוהדי הכדורסל כל כך אהבו לראות בירושלים בשנתיים האחרונות? לשחק עוד שנה בישראל? כשהוא עזב בקיץ שעבר לטורקיה, הרבה לבבות נשברו במלחה. ועוד לב אחד, ענק ואוהב, מחוץ למגרש. ליבה של אישתו הישראלית של וויליאמס. כן, אולי שכחו לספר לכם, אבל הוא נשוי לירושלמית אסלית כבר לא מעט זמן.
בכל מדינה מתקדמת אחרת, או מצב אחר, אדם שנשוי לאזרחית מקבל תוך זמן קצר זכויות של תושב המקום. לא בליגת הכדורסל המעולה שלנו - פיסגת שאיפותיהם של שחקני NBAלשעבר.
באמצע העונה, משהחליט וויליאמס להתאחד עם משפחתו ולחזור לישראל כצ'כי מזויף, היו אילו שוב הנשמות הטובות של הכדורסל הישראלי שהקימו קול צעקה, והעלו חשדות לגבי כשירות ההליך, שכעת מתברר שאכן היה לא חוקי ואולי אף פלילי. טענותיהם של מנהלי הקבוצות אולי צודקות במקרה של וויליאמס, אך לא מן הטעמים הנכונים.
וויליאמס הוא אכן אזרח צ'כי פיקטיבי. זה ברור לכל ואין שום סיבה שישחק בארץ ככזה. וויליאמס צריך לשחק בכל קבוצה שירצה כישראלי וכישראלי בלבד. נישואיו לאזרחית ישראלית הם סיבה מספקת לזכות אותו בתואר המפוקפק למדי 'שחקן כדורסל בליגה הישראלית'.
סיבה הרבה יותר מוצדקת מדרכון צ'כי.
הרבנות ופרנץ קפקא
פקידי משרד הפנים, קבוצת רבנים אורתודוכסיים ומספר עסקני כדורסל, הנסמכים על בירוקרטיה מסואבת, מנסים גם כעת למנוע את איחודה החוקי של משפחת וויליאמס. כדי להחליש מעט יריבה ספורטיבית, פתחו עסקני הספורט ערימות של ספרי חוקים ותקנות. העלילה הסבוכה והמופרכת נראית יותר כסיפור אימה פרי עטו של צ'כי אחר, יהודי דווקא, פרנץ קפקא.
פס ייצור של אזרחים
אז מעמד האצולה של הכדורסל הישראלי נרעש מפרשת וויליאמס. יושבי ראש דורשים לבטל תוצאות, להעניש בחומרה, למצות את הדין. אולי בגלל העצבים וההתרגשות, הם שוכחים את מה שקורה כבר שנים בתחנת המעבר ביד אליהו -פס היצור הבוסמני של מכבי עלית תל אביב.
הבד"ץ של מזרחי
ב'קבוצה של המדינה', שמתבססת על אמריקנים שהפכו לאירופים - כמו אריאל מקדונלד, מרק בריסקר ודרק שארפ ואירופאים שהפכו ישראלים - כמו קונסטנטין פופה, מרטין מיורספ ובורקו ראדוביץ', הרי אף אחד לא מעיז לנגוע. טאבו. תיבת פנדורה. ממש כמו גיוס בני ישיבות לצה"ל או נישואים אזרחיים במדינת ישראל. מתברר שכדי להיות כדורסלן יהודי או בוסמן אירופאי לפחות, צריך קודם כל את חותמת הבד"ץ של מכבי תל אביב.
המסלול הצהוב
משום מה, את כל זה שכחה אצולת הכדורסל. ומי אשם? וויליאמס כמובן. הכדורסלן המצויין, שסביר להניח היה מוחתם במכבי תל אביב, רגע אחרי שהיה הופך לישראלי (כמו רבים אחרים מן העבר). איזו ברירה יש לוויליאמס? שעובדת היותו נשוי לישראלית לא עוזרת לו בכלום ואין גורם ממשלתי אחד שמסוגל לדאוג לו כמו שצריך? האם הברירה היחידה היא מעבר במסלול הכחול-צהוב?
התשובות הלא מספקות שנותנים הגופים הללו לבעיית הזרים ובנות זוגן הישראליות, הן הגורם העיקרי לתופעת הבוסמניזציה של האמריקנים "הישראלים". בכל הנוגע ליכולת המקצועית המאכזבת של וויליאמס עד כה, סוגיה שהפכה לשולית לגמרי בפרשה, נראה כי הפועל ירושלים מצאה את עצמה תקועה עם ה-"גולם מפראג".