כמה פעילים, נער יספרם, הלכו להפגין מול ביתו של שלמה פילבר, שברוב חוצפתו לתפיסתם הפך לעד מדינה. בעקבות ההפגנונת נפתחה חקירה של היחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית, בלהב 433, נגד ארבעה ממקורבי ראש הממשלה, יונתן אוריך, עופר גולן, טופז לוק וישראל איינהורן. מעניין אם כבר גייסו לעניין את הסקוטלנד יארד ואת הסי־איי־אי. התקשרתי לארבעה עורכי דין מהתחום הפלילי: האם מדובר בהטרדת עד? שלושה מהם אמרו לי שמדובר בהתנהגות חריגה, לא נאותה, אבל חקירה פלילית? לא ולא. עצם החקירה, אמר לי עו"ד אבי עמירם, היא מתיחת חבל מצד הפרקליטות. והחרמת טלפונים - היא הגזמה פראית. ובכלל, הוא הוסיף, הטרדות נעשות במחשכים. כמו בפגישה הלילית. לא בהפגנת חוצות. אלא אם כן יש לגורמי החקירה מידע שעדיין לא פורסם. צריך לפתוח בחקירה, אמר לי עו"ד אחר, אבל נגד מי שהורה לפתוח בחקירה. הם ירדו מהפסים, הוא הוסיף. וביקש, כמו האחרים, שלא אציין את שמו. עוד עו"ד אחד חשב שאין מקום לחקירה, ורק עו"ד אחד הצדיק אותה.
ההתנהלות של רות דוד, שגם השופט דוד רוזן הביע חשש כי היא טייחה חקירה, לא הגיעה לחקירה. הטיוח הפך לחיפוי כלל־מערכתי. אבל הפגנה שאף אחד לא הסתיר, הפגנה פומבית, הפגנה שהייתה לא יותר מהתרסה, הפגנה שהתקיימה לאחר שפילבר כבר חתם על הסכם עד מדינה - היא זו שמובילה לחקירה ולהחרמת טלפונים של ארבעה ממקורבי ראש הממשלה. צריך לקוות שאכן יש לגורמי האכיפה מידע בעל ערך אדיר שמצדיק את החקירה, שאם לא כן, וכנראה שלא כן, משהו לא טוב עובר על רשויות אכיפת החוק.
לרגעים יש תחושה שהפרקליטות עושה כל מאמץ כדי להצדיק את טענות הרדיפה. והתקשורת הציבורית, כדאי לציין, משתפת פעולה. את מי הזמינו בערוץ השידור הציבורי כדי לתת חוות דעת מומחה? את ניצב בדימוס יוסי סדבון. נו, באמת. וכי מישהו ציפה שהוא, דווקא הוא, יביע תמיהות על המערכת שממנה יצא? אין בישראל דיפ־סטייט, ממש לא, אבל הפרקליטות והתקשורת מתנהלות לפעמים בדרך שגורמת אפילו ליאיר נתניהו להעלות טענות צודקות.
זה מסוכן, משום שמדובר בהפללה של התנהגות אנושית, שגם אם היא לא לטעמם של אנשי הפרקליטות, וגם לא של הח"מ, היא רחוקה מלהיות פלילית. הרי לפי הנורמות החדשות שהפרקליטות יוצרת גם המפגינים מול ביתו של אביחי מנדלבליט עוד יואשמו בשיבוש הליכי חקירה. הרי הם רוצים להשפיע על קבלת ההחלטות. מנדלבליט חשוב הרבה יותר מפילבר, אז אולי גם המפגינים נגדו ראויים לחקירה? עצם הפתיחה בחקירה היא אכן מתיחת חבל. אז אפשר למתוח עוד קצת, וכל ביקורת או מחאה תוביל לחקירה. מי יודע, אולי גם המאמר הזה.
ככל שמדובר בחשד לביצוע עבירות - למקבלי ההחלטות יש שיקול דעת נרחב. לא מדובר במדעים מדויקים. אפשר להקל ואפשר להחמיר. וכאשר רות דוד זוכה להקלה רדיקלית, ויועצי ראש הממשלה להחמרה רדיקלית - אז שיקול הדעת של מקבלי ההחלטות הופך לבלתי סביר בעליל.
ייתכן שצריך להעמיד לדין את נתניהו. כדי להעמיד ראש ממשלה לדין יש צורך באמון הציבור, גם אם זה לא תנאי מוקדם להגשת כתב אישום. אבל התחושה היא שההחלטה לפתוח בחקירה על הטרדת עד בגלל הפגנה, כשהעד כלל לא התלונן ולא חש מוטרד, היא במסגרת המאמץ של הפרקליטות לאבד את אמון הציבור. חשבתי כבר שנתניהו מושחת, אמר לי אתמול רוני מדוכן הבשרים המאוד פופולרי בשוק הכרמל, השבוע שיניתי עמדה. אני לא מאמין להם. יש עוד הרבה רונים. וגם אם מישהו בפרקליטות חושב שיש הצדקה לפתיחה בחקירה, הגישה של ייקוב הדין את ההר מנקבת בעיקר את אמון הציבור.
הרשויות לאכיפת החוק הן נדבך חשוב בשלטון החוק. ביקורת על הרשויות הללו היא חלק מהדמוקרטיה, אבל נדמה ששיכרון הכוח גורם לרשויות הללו, כפי שטען באוזניי אחד מעורכי הדין שאיתם התייעצתי, לנקוט בהליכים הזויים. זה עצוב, משום שהמנה העיקרית, ההחלטה בעניין נתניהו, עוד לפנינו. ומי שמאבד אמון במערכות הראשונות, יתקשה לזכות בו במערכות החשובות. √