לא הכול דבש: הדבורים בסכנת הכחדה

בעשור האחרון נעלמו עשרות מיליארדי דבורים ברחבי העולם. מה גורם להן להיעלם, כיצד מסכנת היכחדותן את גורל האנושות כולה, מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב הקיים ומה קורה בגזרת הדבורים בישראל?

דצמבר 2017. בעצרת הכללית של האו"ם יושבים נציגי המדינות השונות ודנים בסבר פנים חמור בתופעה מצערת המעמידה את עתיד האנושות כולה בסכנה קיומית. לשם שינוי, לא מדובר במלחמה גרעינית כוללת או בפיגועים רצחניים של ארגון טרור כלשהו. הנושא הוא "קטן" יותר ולכאורה לא מאוד חשוב: דבורים.

בואו נודה באמת, החיות הקטנות האלה חולפות בראשו של האדם הממוצע רק לעיתים נדירות, וכשזה קורה, זה כמעט תמיד קשור בתוצרת שלהן - הדבש.

אז מה מביא את האו"ם לדון בדבורים במונחים של מניעת קטסטרופה? ובכן, בשנים האחרונות חלה ירידה מדאיגה במספר המושבות של דבורי דבש ובאוכלוסיות של דבורי בר בעולם, עד כדי כך שארה"ב הכניסה שבעה מיני דבורים לרשימת המינים שבסכנת הכחדה. זה חשוב כי הדבורים (בעיקר דבורי הדבש) לא רק אחראיות על ייצור הנוזל המתוק, אלא גם מסייעות בהאבקה של למעלה מ-80% מהגידולים החשובים ביותר בעולם.

האבקה פירושה התניידות במרחב של גרגר האבקה מהאיבר הזכרי של הצמח, שבו נוצר, אל האיבר הנקבי של אותו צמח (או צמח אחר). במילים אחרות, ההאבקה היא הבסיס לרבייה של צמחים. מכיוון שצמחים לא יכולים לנוע במרחב, להאבקה חשיבות ייחודית כאמצעי להפצת הזרעים. אם הדבורים ייכחדו, העולם יאבד הרבה יותר מדבש. 

דבורי הדבש אחראיות להאבקת למעלה מ-80% מהגידולים החקלאיים בעולם, לרבות שקדים, שזיפים, תפוחים, אגסים, דובדבנים, מלונים, אבטיחים, תות שדה, חמניות, בצל, תלתן, כותנה ואף שמן קנולה, שמשמש גם כדלק וגם כשמן בישול ותלוי מאוד בהאבקה. 

בנוסף, הדבורים מספקות חומרי גלם לתרופות רבות והן בעלות תפקיד חשוב בתעשיות הטקסטיל (תוצאה ישירה של מפלה בייצור הכותנה), הבשמים והקוסמטיקה העולמיות. אם הדבורים ימשיכו להיעלם, ההפריה באמצעות העברת גרגירי אבקנים מהאיבר הזכרי לנקבי בפרח תיעלם יחד איתן. המשמעות היא היעלמות הדרגתית של המזון שאנו וחיות המשק שלנו אוכלים, וכתוצאה מכך פגיעה חמורה בכל רובד בחיי היומיום. 

זו הסיבה לכך שהמדינות החברות באו"ם, שמתקשות להכריע בסוגיות מורכבות והרות גורל, הניחו למחלוקות והתאחדו למען מטרה נעלה: שימור אוכלוסיית הדבורים. באותה עצרת הוחלט פה אחד לאשר הצעת החלטה שיזמה סלובניה, שלפיה 20 במאי יוכר כיום הדבורים העולמי. 

מטרת היום היא להעלות את המודעות להכחדת הדבורים שמחמירה משנה לשנה, לחשיבותם של המאביקים ולאתגרים שאיתם הם מתמודדים. סלובניה, יוזמת החוק, מתגאה במורשת גידול הדבורים שלה, שכן קיים בה יחס של כחמישה מגדלי דבורים לכל אלף תושבים – הרבה יותר מאשר בספרד, מיצרניות הדבש הגדולות בעולם. אשר לתאריך הנבחר, מדובר ביום הולדתו של אנטון יאנסה, מחלוצי ענף גידול הדבורים וייצור הדבש בעולם. היום צוין לראשונה בשנה שעברה. 

אם בשנים האחרונות דובר בעיקר על הירידה במספר הדבורים ביבשת אמריקה, כיום מדברים על ירידה חדה בכל הגלובוס. אוכלוסיית הדבורים בעולם נמצאת על סף סכנת הכחדה ממשית. 

מושבת דבורים מורכבת משלושה סוגים של דבורים: מלכה, פועלות וזכרים. תפקיד המלכה והזכרים הוא לדאוג לדור הבא, ואילו הפועלות עושות את כל השאר: התחזוקה של הכוורת לרבות בנייתה, האכלת הזחלים והאכלת המלכה. 

תצפיות שבוצעו בניסיון להבין את ההיעלמות העקבית של הדבורים גילו שהפועלות שיצאו מהכוורת בחיפוש אחר מזון פשוט לא שבו אליה, כך שמספר הדבורים בכל כוורת ירד בשיעור ניכר. ועכשיו לשאלת מיליון הדולר - מדוע הן לא חוזרות הביתה?

הגורם האחראי הראשון לירידה במספר הדבורים הוא שינוי בייעוד קרקעות ושימוש בכימיקלים לריסוס הגידולים החקלאיים. 

חומרי ההדברה הנפוצים כיום בחקלאות הם רעלנים עצביים (נוירוטוקסינים) הקרויים נאוניקוטינואידים. מדובר בחומרים שמרעילים את מערכת העצבים של החרקים, והשפעתם דומה להשפעה של גז עצבים על מערכת העצבים של בני האדם ושל יונקים אחרים. חשיפה לריכוז גבוה של הרעלנים האלה גורמת להתכווצות מתמשכת של השרירים, ובסופו של דבר למוות. 

חומרי ההדברה כמעט שאינם משפיעים על היונקים שצורכים את הצמחים המטופלים בהם, וההשפעה העיקרית שלהם היא על חרקים הניזונים מהם, ונחשפים לריכוזים גבוהים של חומרי הדברה שממיתים אותם. אף שריכוז חומרי ההדברה מסוג זה בצוף ובאבקה נמוך באופן יחסי, הוא עדיין מסכן את הדבורים בשל הצטברות מתמשכת בגופן.

להצטברות חומרי ההדברה (במיוחד של הרעל הנקרא אימידכלופריד) בגופן של הדבורים יש השפעה רבה עליהן. אחת ההשפעות היא החלשת הדבורים – פגיעה ביכולתן להתגבר על מחלות, לאסוף מזון ולהתרבות. 

מעבר לעובדה המצערת שהן חלשות יותר, ולא תמיד יש להן כוח לשוב לכוורת עם המזון שאספו, הרעל פוגע ביכולת הלמידה שלהן, דבר שעלול להתבטא בפגיעה בהתמצאות במרחב. כן, הבנתם נכון. הדבורים פשוט לא מוצאות את דרכן חזרה לכוורת, וכך סופגת יכולתן של הדבורים לאסוף מזון פגיעה קשה. ואם כל אלו לא מספיקים, חומרי ההדברה הופכים את הדבורים לרגישות יותר לפגיעה מצד גורמים אחרים.

חומרי ההדברה המזיקים אינם הגורם היחיד. מ-2006 החל גורם נוסף להכות בעוצמה בדבורים. מחלה (יש שיגדירו זאת כסימפטום) המכונה "הפרעת התמוטטות המושבה" (Colony Collapse Disorder) הביאה למותן של עשרות מיליארדי דבורים ברחבי העולם בשנה, וחיסלה כרבע מאוכלוסיית דבורי הדבש של אמריקה הצפונית. 

כוורת הנגועה במחלה נראית מבחוץ כמו כוורת רגילה, ופעילות הדבורים בפתחה נראית שגרתית לגמרי, אולם כאשר בוחנים את פנים הכוורת מגלים שהיא למעשה כמעט ריקה, ומכילה את המלכה וכמה דבורים צעירות. התעלומה מתעצמת בהיעדר דבורים מתות בתוך הכוורת או בסביבתה. 

הדבורים שיוצאות לדרכן במטרה לאסוף צוף לא חוזרות על עקבותיהן, ומתות כעבור זמן קצר בשל היותן רגילות לחיים במושבות. מאז שפרצה המחלה המסתורית, היא הספיקה לתקוף כוורות רבות בזמן קצר. לפי דיווחים שהתקבלו מאזורים שונים באמריקה הצפונית, וכן ממדינות רבות באירופה כמו איטליה, צרפת, ספרד, בלגיה, פולין והולנד, ואף מטאיוואן ומאמריקה הדרומית, מגדלי דבורים רבים כבר הודיעו שאיבדו כמחצית ממספר הדבורים שלהם, ולעיתים קרובות אף יותר מכך. 

המספר הכולל של דבורים שמתו בעקבות המחלה מוערך ביותר מ-50 מיליארד, והתפשטותה המהירה פגעה אנושות בענף ייצור הדבש. בארצות הברית לבדה נאמד הערך הכלכלי של ייצור דבש בכ-200 מיליון דולר, ואילו הערך הכלכלי של האבקת גידולים חקלאיים נאמד ב-15 מיליארד דולר.

אך לא רק דבורי הדבש נעלמות. גם דבורי העץ הצהובות-שחורות, ה-Bumblebees, נעלמות בכל העולם, וגם להן תפקיד חשוב בהאבקת פרחי עצים ופרחי בר, אפילו ביעילות רבה יותר מזו של דבורת הדבש, מפני שהן מצליחות להרעיד את הפרחים בתדירויות גבוהות.

מלבד המדבירים המזיקים והמחלה המסתורית, ישנם גם מדענים המצביעים על קשר אפשרי בין תופעת ההיעלמות של הדבורים לבין קרינה אלקטרומגנטית שמקורה במשדרים סלולריים. טענה זו נסמכת על מחקר שנערך באוניברסיטת קובלנץ-לנדאו בגרמניה, אשר הצביע על פגיעה ביכולת הניווט של דבורים הנמצאות סמוך למשדר סלולרי. 

תעשיית הדבש בישראל החלה את דרכה ב-1882. כיום ישנם כ-530 דבוראים שרשומים במועצת הדבש ו- 12 אלף כוורות ברחבי הארץ, המספקות כ-4,500 טון דבש בשנה לצרכן המקומי. גם בישראל עומדת התעשייה המתוקה הזו בפני איום של ממש נוכח מלחמת ההישרדות של הדבורים.

"לצערנו, מחסור בדבש זו הצרה האחרונה של בני האדם", מבהירים הילה וציון סימן טוב ממשתלת צמחי הבר "זרעים מציון": "ללא הדבורים עלול להיווצר מחסור חמור ברכיבים חיוניים כגון ויטמינים, נוגדי חמצון ומינרלים, מה שיוביל לתוחלת חיים קצרה ולריבוי מחלות.

"חשוב להבין שכשסוללים כבישים ומסילות רכבת, פוגעים קשות בחקלאים מכיוון שלוקחים להם חלקים מהפרדסים ומהשטחים שמשמשים כשטחי מרעה עבור הדבורים. הנוכחות הגדולה של הפועלים בזמן סלילת הכביש, והנוכחות הגדולה עוד יותר של המכוניות והרכבות לאחר פתיחת הכביש או המסילה, פוגעות באופן משמעותי בדבורים וביבול.

"כשפונים אלינו אדריכלי נוף בבקשה לעזרה בתכנון, אנחנו תמיד ממליצים להם לשתול מיני צמחי בר שמושכים דבורים וחרקים כמו מרווה משולשת, מרווה ריחנית, אזוב מצוי, לוטם שעיר, לוטם מרווני ושברק. צמחי הבר הללו מושכים דבורים, פרפרים וחרקים שונים שתורמים להאבקה ומזריעים את עצמם בכל שנה, כך שיש לזרוע את השטח רק פעם אחת. לאחר מספר שנים, כשהשתילים נקלטים ומתפתחים, אוכלוסיית הדבורים גדלה וייצור הדבש גדל יחד איתה".

להמלצות של הזוג יש קבלות. החולפים בכביש 9 דרומית לחדרה יוכלו להבחין במספרן הגדול של הדבורים הפוקדות את 3 מיליון צמחי הבר שנשתלו לכל אורכו, בנוסף לצמחים חד-שנתיים כמו פרג, קחוון ותורמוס. 

לדברי פרופ' שרוני שפיר, ראש המרכז לחקר דבורים בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, בישראל מוערכת תרומת הדבורים לחקלאות ב-2 מיליארד שקל. פרופ' שפיר מציג את את האבוקדו כדוגמה ליצוא חקלאי גדול התלוי ב-100% בהאבקת הדבורים, כמו גם מוצרים אחרים כשקדים ואגוזים.

"לצד כל הסיבות הידועות, ישנן גם אקריות (מעין קרציות) המוצצות את דמן של הדבורים ומעבירות וירוסים כדוגמת 'וירוס השיתוק הישראלי', שקיבל את שמו בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, וגורמי מחלה נוספים שהתפשטו ברחבי העולם בעקבות הגלובליזציה, ונטפלים לדבורים שאינן מותאמות להתמודדות איתם", אומר פרופ' שפיר.

זאב מידן, מנכ"ל מועצת הדבש, מרחיב מעט יותר על אותה קרצייה: "מדובר בטפיל בעייתי ביותר שמסכן את ענף הדבורים בארץ ובעולם כולו, ועונה לשם אקרית הוורואה (Varroa Destructor). טפיל זה ניזון מנוזל הדם של הדבורים ושל זחלי הדבורים, ומעביר וירוסים ופתוגנים (מחוללי מחלות) הפוגעים במערכת החיסונית של הדבורים וביכולתן להתפתח כראוי. כתוצאה מכך, כוורת נגועה באקרית הוורואה מייצרת פחות נחילים, מכילה בתוכה דבורים חלשות וחולות ומייצרת פחות דבש. ההדברה כנגד קרצייה זו, שהופיעה לראשונה בישראל ב-1984, נעשית במסגרת התקנים ועל פי נוהלי פיקוח מחמירים, ועדיין - כל העוסקים בענף הדבש נמצאים במלחמה".

פרופ' שפיר, שחוקר כחלק מתפקידו את תזונת הדבורים, מדגיש את מקומה של תזונה לקויה כגורם חשוב נוסף בקשיי ההישרדות של הדבורים: "מחסור בתזונה נובע בין היתר מצמצום שטחי בר רבים ומעקירת עצי אקליפטוס, שנמנים עם עצי הצוף הפוריים בישראל ומהווים עוגן של ייצור הדבש במדינה. אלה מובילים בין היתר לצמצום מגוון הפרחים, שאבקתם (פולן) וצופם הם מקור מזון הכרחי לדבורים. בשל כך, הדבורים סובלות ממחסור בוויטמינים ובחומרים חיוניים אחרים. לעיתים אנשים רואים קוצים וחושבים שצריך לעקור אותם, אבל למעשה מדובר במקור מזין עבור הדבורים". פרופ' שפיר עמל יחד עם צוות המרכז לחקר הדבורים על תוכנית להזנה עשירה באומגה 3 ודלה באומגה 6 לשם חיזוק מערכת החיסון של הדבורים, כך שחייהן יתארכו. 

בשנים האחרונות נעשה שימוש בביג דאטה בדמות כוורת דבורים מלאכותית וחכמה, ששייכת למיזם המשותף לפרויקט הדבורים העולמי (World Bee Project) ולענקית הטכנולוגיה אורקל. הכוורת החדשנית מצוידת בשלושה חיישנים: מד טמפרטורה, מד לחות ומיקרופון. המטרה: ניטור כל התרחשות ושינוי בכוורת. 

באמצעות ניתוח הדפוסים של זמזום הדבורים ושל סביבת המחיה שלהן ניתן להבין אם הן מייצרות דבש, אם פולש מאיים על הכוורת או אם החל תהליך היפרדות, שבו חלק מהדבורים נוטשות את הכוורת יחד עם המלכה המבוגרת כדי לחפש מקום אחר. 

הכוורת החכמה מחוברת לקולטן שמש שמספק לה אנרגיה, ולרשת אלחוטית שמזרימה את המידע הנאסף בתוכה למחשבי הענן של אורקל. המיזם נמצא כעת בשלב הפיילוט, והשאיפה העתידית היא לחבר מיליוני כוורות ברחבי העולם לרשת מידע שתרכז את הנתונים, שינותחו כדי לאפשר לחוקרים להסיק מסקנות ולפתח דרכי פעולה למניעת היעלמותן של הדבורים. בנוסף לכך, נעשה שימוש בדבורים רובוטיות כדי לפצות על הפער בהאבקת הפרחים. 

לא כולם שבעי רצון מהמהלכים הללו. מגדל הדבורים הילמר קונמן, הדוגל בשיטה הביודינמית לגידול דבורים, מביע חשש מפני הדבורים הרובוטיות: "בעת תהליך ההאבקה, דבורה משחררת חומצה פורמית (תרכובת אורגנית חומצית הדומה בהרכבה לחומצת נמלים ולחומצה מתאנואית), שחיונית לעולם הצומח עד כדי כך שהוא לא יכול להתקיים בלעדיה. חומצה פורמית גם עשויה לסייע בטיפול ובהרחקה של אקרית הוורואה מהכוורת, ובכך לשמש דרך טיפול אלטרנטיבית, טבעית ואורגנית. דבורה רובוטית לא יודעת לשחרר חומצה כזו, ולכן מהלך כזה לא יחזיק לדעתי".

יש לך הצעה אחרת?

"כן, יש דרך אחרת, כזו שמאפשרת שימוש במתנות הרבות של הממלכה הקסומה הזו ללא פגיעה בה. דבש שמשולב עם מזון מלכות, למשל, מיוצר מהתאים שבהם מתפתחת המלכה. כדי לייצר אותו הורגים את המלכות ומייצרים את הדבש, ובכך כורתים הלכה למעשה את הענף שאנו יושבים עליו, כי הדבורה היא כוח ההאבקה הטוב והיעיל ביותר בעולם.

"אני חושב שצריך לטפח תמיכה הדדית, שבמסגרתה האדם מטפל בדבורים באהבה ודואג לשלומן, ממש כשם שהדבורים תומכות באדם. אני מייחל ליום שבו יאפשרו לדבורים לחיות כפי שהן חיו במשך מיליוני שנים, באופן טבעי וידידותי. כל עוד לא ייפול האסימון לאלה שדוגלים בגישה תעשייתית, מניפולטיבית ואגרסיבית, הרי שהקטסטרופה תחכה מעבר לפינה".

זאב מידן מתנגד לדבריו של קונמן, וטוען כי מצב הכוורות בכלל ודבורי הדבש בפרט בישראל הוא מהטובים בעולם: "במועצת הדבש עובדים בשיתוף פעולה עם מרכז הדרכה ומחקר מצריפין, ומנסים שיטות טיפול חדישות. חשוב להבין שביחס למדינות אחרות, ישראל נחשבת למובילה הן מבחינת מספר הכוורות והן מבחינת צפיפותן ביחס לשטח המדינה. לכן, הטלת ההאשמה שאופן הטיפול כיום הוא אגרסיבי ופוגע במספר הדבורים והכוורות לא מקובלת עליי". 

תהא השיטה אשר תהא, התנאי הראשון להצלת הדבורים הוא ללא ספק מודעות לסכנה הקיומית שבה הן נמצאות. הצעד הבא יהיה נקיטת צעדים להצלתן, כפי שכבר נעשו ועוד ייעשו על ידי מכוני מחקר וצוותי פעולה שונים. בזכות הממצאים המחקריים, מדינות כמו צרפת, גרמניה, איטליה וסלובניה כבר החליטו לאסור על השימוש בחומרי ההדברה המסוכנים לדבורים ולנסות טיפול בחומרים ידידותיים, אולם הנושא נמצא עדיין בחיתוליו. ככל שיגדלו המאמצים המחקריים בנושא ויצליחו להביא תוצאות בשטח, כך לבטח יגבר הלחץ על הממשלות ועל מקבלי ההחלטות לדאוג לדבורים, כדי שעתידן יהיה טוב יותר - וכך גם עתיד האנושות כולה.

בינתיים מנסים להרבות בנטיעות צופניות, של פרחים ועצים מרובי צוף, לטובת הזנת הדבורים ולהפחית בנטיעת צמחים מחוסרי צוף כמו עץ הברוש. אלברט איינשטיין, מגדולי הפיזיקאים, אמר בזמנו: "כאשר הדבורים ייכחדו מעל פני כדור הארץ, ייכחדו בני האדם כארבע שנים לאחר מכן". בפתחה של השנה החדשה, אף אחד לא רוצה לדמיין תסריט כזה.