עקב רשלנות: עו"ד יפצה לקוחות ב-130 אלף ש'

18 שנה אחרי שרכשו בית בגדרה גילו הבעלים שעורך הדין שלהם לא רשם את הנכס בטאבו. בית המשפט קבע שהוא ישלם להם על הנזקים

עו"ד עמרם נהרי | פסקדין פורסם: 29.10.19, 21:36

בית משפט השלום בפתח תקווה קבע לאחרונה כי עורך דין יפצה ב-130 אלף שקל לקוחות שייצג ברכישת דירה בגדרה משום שבמשך 18 שנים לא דאג לרשום את הנכס על שמם בטאבו. השופטת עדנה יוסף-קוזין קבעה כי הוא התרשל וגרם לרוכשים לנזקים, בהם תשלום מיותר של כ-83 אלף שקל עבור היטל השבחה.

 

הרוכשים קנו את ביתם ב-1996. ב-2014 הם ביקשו למכור אותו וגילו שהוא לא נרשם על שמם בלשכת רישום המקרקעין, והם יוכלו לבצע את הרישום רק אם ישלמו לוועדה המקומית לתכנון ובנייה זמורה כ-83 אלף שקל עבור היטל השבחה שכלל גם ריביות עונשיות וקנסות פיגורים. לאחר שעורך הדין ומוכר הנכס סירבו לשאת בתשלום, נאלצו הרוכשים לשלם את ההיטל מכיסם כדי שיוכלו להתקדם עם המכירה.

 

ב-2016 הם הגישו נגד עורך הדין תביעת רשלנות מקצועית על סך כ-441 אלף שקל. הפיצויים נדרשו עבור החזר היטל ההשבחה, עלות שכר הטרחה ששילמו עבור הטיפול בהעברת הזכויות, אובדן דמי שכירות, תשלומי ארנונה, הפסד שעות עבודה והוצאות נסיעה ונזק לא ממוני. בנוסף הם דרשו פיצוי על כך שהפסידו לטענתם הזדמנות לרכישת שלוש דירות בבאר שבע בשל העיכוב במכירת הבית.

 

עורך הדין הודה באחריותו לאי-רישום הזכויות אך התכחש לנזקים שנטענו. בנוסף הוא הגיש הודעת צד שלישי נגד המוכר והוועדה המקומית לתכנון ובנייה, שלטענתו לא הייתה רשאית לגבות את ההיטל ולכל הפחות הייתה צריכה לפחית את הריביות והקנסות.

 

השופטת עדנה יוסף-קוזין הבהירה שהנתבע הוא האחראי הבלעדי לנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מכך שהזניח את רישום הזכויות במשך שנים רבות, ודחתה את הודעות הצד השלישי, אם כי העירה שלטעמה היה מקום להתחשב בנושא הריביות וקנסות הפיגורים. באשר לנזקים, השופטת מצאה כי העיכוב הלא סביר ברישום הזכויות הוביל לחיוב המיותר של התובעים בהיטל ההשבחה, ועורך הדין צריך לפצות אותם על כך.

 

בהקשר זה היא הפנתה לעדויותיהם של המוכר ושל יו"ר הוועדה המקומית, שלפיהן לו העסקה הייתה נרשמת בזמן - הוועדה לא הייתה דורשת תשלום היטל השבחה, שכן באותה תקופה השמאי שעבד בוועדה לא חייב בהיטל עבור עסקאות שבוצעו בחלקות במקום. ההיטל נקבע רק שנים לאחר מכן, כשהשמאי הוחלף.

 

השופטת הוסיפה שגם בהנחה שהוועדה המקומית הייתה מחייבת כבר אז בהיטל הרי שהמוכר היה משלם אותו ולא התובעים. היא סברה כי מגיע לתובעים פיצוי על הטרחה והזמן שהשקיעו בהסדרת הרישום וכן על עוגמת הנפש שנגרמה להם.

 

עם זאת, נדחתה דרישתם לפיצוי על הפסד רכישת הדירות, טענה שלא הוכחה בראיות. כמו כן צוין בפסק הדין כי הצורך בהסדרת הרישום אמנם עיכבה את מכירת ביתם של התובעים, אך אף אחד לא מנע מהם להשכיר אותו בתקופה זו, ולכן הם לא זכאית לפיצוי עבור הפסד דמי שכירות ותשלומי ארנונה.

 

בסיכומו של דבר השופטת פסקה להם פיצויים של כ-130 אלף שקל, בנוסף לחצי מעלות אגרת בית המשפט ששילמו ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל.