"אפשר לעקוב אחר רמת האשלגן בבדיקת דם פשוטה (אלקטרוליטים)", מסבירה הקרדיולוגית ד"ר מיכל לאופר פרל, מנהלת מרפאות הלב בבית החולים איכילוב. "עלייה ברמת האשלגן מעבר לטווח התקין מוגדרת כהיפרקלמיה וייתכנו לה כמה סיבות: הסיבה השכיחה ביותר לעלייה ברמות האשלגן בגוף היא פגיעה בתפקוד הכליות, הגורמת לצמצום כמות האשלגן המופרשת בשתן ולעלייה ברמת האשלגן שנשארת בדם. גם אכילה של מזונות עתירי אשלגן כמו אבוקדו ובננה, נטילת תרופות מסוימות, מחלות כמו סוכרת או זיהום, ופעילות גופנית מופרזת הגורמת ליציאת אשלגן מהשריר לדם, עלולות להוביל לעלייה ברמת האשלגן בדם. כיוון שלאשלגן יש תפקיד חשוב בפעילות החשמל של הלב, התפתחות של היפרקלמיה יכולה להיות מסוכנת ולגרום להפרעה בפעילות: החל מהאטה בקצב הלב (דופק איטי) ועד להפסקה מוחלטת של פעילות החשמל בלב אשר תביא להפסקת התכווצות הלב ולמוות. אי לכך יש חשיבות עליונה למנוע מצבים של היפרקלמיה ולטפל בהם בהקדם".
הקשר בין הטיפול התרופתי הניתן לחולי לב לבין איזון רמות האשלגן בגוף הוא עדין ומורכב. "נכון להיום, יש כמה תרופות שהביאו לשיפור משמעותי באיכות החיים של חולי אי־ספיקת לב ולירידה משמעותית באשפוזים ובתמותה", אומרת ד"ר לאופר פרל. "עם זאת, אחת מתופעות הלוואי השכיחות של הטיפול בתרופות האלה היא התפתחות היפרקלמיה, והדבר מגביל כמובן את השימוש בהן. תרופות חדשות להיפרקלמיה מספקות מענה לסוגיה זו, ללא תופעות לוואי משמעותיות, ומאפשרות להמשיך בטיפול הקבוע באי־ספיקת לב".