לאחר פרידת בני הזוג עבר האב לגור בבית הוריו. שבועות ארוכים לאחר מכן הוא חזר באחד הערבים והוביל לאירוע שבעקבותיו ביקשה האישה צו הגנה. באמצעות עו"ד טלי אלנקרי מנשה ועו"ד אבידן ארביב היא טענה שהבעל היה אלים כלפיה.
מנגד טען הבעל באמצעות עו"ד אביעד אליהו שלא הייתה כל אלימות פיזית מצדו, והגיש כראיה הקלטה בת 54 דקות של האירוע כולו. הוא ציין כי באותו יום החליט לשוב הביתה מאחר שהוא "לא מוכן לחיות כפי שהוא חי", ומאחר שלאישה אין זכויות בבית. הוא הוסיף כי האישה גורמת לניכור בינו לבין הילדים שחשובים לו מאוד.
אבל השופטת נענתה לבקשת האישה והאריכה את הצו בשלושה חודשים. היא קבעה שאמנם ההקלטה מוכיחה שלא הייתה אלימות פיזית, אך עולה ממנה "דינמיקה הרסנית, קשה ואלימה בין הצדדים". לדבריה, הסכסוך בין הצדדים חריג בעוצמתו מאחר שלא נשאר רק ביניהם אלא גלש לעבר הילדים, עירב אותם ופגע בהם.
"שמעתי את התלהטות הילדים, את הצעקות, את הריב הבלתי פוסק. ושמעתי את תחינת הילדים, בכיים, בקשותיהם להוריהם שיחדלו. שמעתי שהמבוגר האחראי הוא ילד בן 18. עדיין ילד. ילדים שמפצירים בהוריהם לחדול. ההורים אינם עוצרים. אינם מפסיקים מהריב מעל לראשי הילדים ובנוכחותם", כתבה.
עוד הודגש בפסק הדין כי הבעל נכנס לבית כשמכשיר ההקלטה פועל ותכנן ליצור קונפליקט על מנת להשתמש בהקלטה לטובתו בתביעה הרכושית מול האישה. לאורך כל האירוע הבעל נשאר קר רוח, מגחך, צוחק, לועג לאישה וממשיך להלהיט את הרוחות בכוונה.
השופטת ציינה שבמהלך האירוע ועל אף תגובתם הקשה של הילדים, גם האישה לא הצליחה להניח בצד את הסכסוך בין הצדדים. בנסיבות אלה, שני ההורים פעלו בניגוד לטובת הילדים ושניהם לא עצרו לרגע לחשוב על טובתם. מאחר שלא ניתן להורות על הוצאות שני ההורים מהבית, הטילה השופטת את האחריות הגדולה יותר על האב שיצר את הטריגר ולא עזב בנקודה בה הדברים התלהטו.
"התנהלותו של האב באותו ערב אינה נופלת בגדרה של אלימות פיזית. אולם שמיעתה עונה על כל ההגדרות של התנהלות שנועדה לפגוע נפשית באם (גם כאשר הילדים נפגעים קשות תוך כדי) ועונה על כל הקריטריונים של סעיף 3(3) לחוק למניעת אלימות במשפחה", סיכמה.
בנסיבות אלה האריכה השופטת את צו ההגנה וקבעה שהאב אינו יכול לשוב לגור בבית בשלב זה. היא הורתה להעביר את הקלטת לעובדת סוציאלית לחוק הנוער שתבחן בדחיפות התערבות לטובת הילדים.