החיים בעוטף: סובלים פי 3 מדיכאון; רבע מהאנשים בטיפול נפשי

יזהר שער, פסיכולוג חינוכי במועצה האזורית אשכול ותושב המקום, כתב ספר על החיים בצל הטילים ב-18 השנים האחרונות. בראיון לאולפן ynet הוא אומר: "החיים פה הם טראומה מתמשכת", ומגלה שאנשי העוטף סובלים פי 3 מדיכאון

יזהר שער, פסיכולוג חינוכי מהמועצה אזורית אשכול, ותושב קיבוץ נירים שבמועצה, כתב ספר על החיים בעוטף עזה, "בחזית הנפש", בצל הטילים שלא מפסיקים כבר 18 שנה. "זו טראומה מתמשכת לחיות בצורה כזו", הוא אומר, "25 אחוזים מהתושבים מטופלים בגלל הטראומה", הוא מספר ל-ynet.

 

 אתה בעצם מטפל באוכלוסייה שהיא יחידה מסוגה בעולם, שסופגת רקטות במשך 18 שנה.

"זו הסיבה שאני אומר שמדובר פה על טראומה מתמשכת. בעצם זה הספר הראשון שמדבר לעומק ומבין את ההשלכות של טראומה מתמשכת. אבל חשוב להבין שבמקביל לרבע מהאוכלוסייה שמטופלים, השאר מצליחים איכשהו להתמודד".

 

צפו בראיון איתו באולפן ynet: 

 

 

"אנחנו המקום היחידי שהצליח להתמודד עם טיפול באוכלוסייה לאחר מלחמות ומצב מתח מתמשך. אמרו שלא ניתן לטפל במצב כזה בכל העולם. אנחנו נערכנו ויצרנו פה מהלך טיפול מהגדול בעולם", הוא מסביר.

 

הוא מוסיף ואומר כי יש כמה מרכיבים בתגובה של האנשים. יש את החרדה שידועה לכולם, היצמדות לממ"ד, רגרסיה, חוזרים לשלב התפתחותי מוקדם יותר, הרטבות, מתבגרים שמתקלחים עם דלת פתוחה, חשש לצאת לטיולים. ביטויים נוספים זה מחלות ומכאובים של הגוף. כאבי בטן, כאבי גב, מחלות, הקאות, הגוף נותן אות אותותיו. 

 

"בעוטף סובלים פי 3 מדיכאון"

"דבר נוסף זו תוקפנות שעולה, קוצר רוח, בימים סוערים וגם לאורך זמן. ומרכיב נוסף שאנחנו רואים, בשיעור של פי 3 מהאוכלוסייה הרגילה, זו רמת דיכאון גדולה יותר.

 

"אני חושב שהאוכלוסייה הזאת, ככל שתספק לה תקווה לעתיד יותר טוב, ההסתברות והסיכוי שהמרכיב של הדכדוך יפחת. אני מדבר על רמה ארצית, ולכן החובה של כולם זה להתגייס לעשות כל מאמץ, לסיים את זה בצורה הכי טובה".