מפתיע: מחקר גילה שאימהות יחידניות מאושרות יותר מנשואות

למרים חסון היה קשה מאוד להתמודד עם השינויים הפיזיים, ההורמונליים, הרגשיים והפסיכולוגיים שהלידה שלה הביאה, עד שהמחשבה על לגדל תינוק לבד נראתה לה כמו משהו בלתי אפשרי. היא החליטה להקדיש את עבודת המחקר שלה לבדיקת רמת האושר של אימהות יחידניות. הממצאים מפתיעים

למרות היותו משמח ומרגש, המעבר להורות כרוך בהתמודדות עם אתגרים לא פשוטים, על אחת כמה וכמה כשעושות את זה לבד. אמהות יחידניות מבחירה, שמגדלות ילד ללא שותף/פה פעיל/ה להורות, מתמודדות בגפן עם אחריות בלעדית ומחויבות אינטנסיבית שמעולם לא הכירו קודם - ועוד לא אמרנו מילה על לילות ללא שינה.

לפיכך, הגיוני בהחלט להניח שאימהות יחידניות חוות מצוקה גדולה יותר מאימהות בזוגיות. ובכן, הנחות לחוד ומציאות לחוד. מחקר ישראלי שנערך באוניברסיטת בר-אילן מצא בדיוק את ההיפך: אימהות יחידניות הן למעשה מאושרות יותר מאימהות בזוגיות. 

החוקרת מרים חסון, דוקטורנטית בבית הספר לעבודה סוציאלית, הופתעה מהממצאים בעצמה: "כשכתבתי את השערות המחקר היה לי ברור שאימהות יחידניות ידווחו על מצוקה רבה יותר ורווחה נפשית נמוכה יותר מנשים בזוגיות", היא מודה. "הפכתי לאמא בגיל מאוד צעיר והיה לי ממש קשה, החל מההיריון והלידה וכלה בטיפול בתינוק". 

"נכון שבן הזוג שלי לא היה מאוד מעורב, כי החברה הישראלית מסורתית מבחינת חלוקת התפקידים, אבל עצם העובדה שיש שותפות עם פרטנר שאיתו מביאים ילד לעולם מאוד מקלה מבחינה רגשית. זאת ההתרגשות המשותפת, שמתחילה באולטרסאונד וממשיכה בהתפתחות של התינוק, זאת התמיכה שאישה צריכה לקבל כדי להתמודד עם השינויים הפיזיים, ההורמונליים, הרגשיים והפסיכולוגיים, וכמובן - התחושה שדואגים למישהו אחר ודואגים לו ביחד. לעבור את כל הדאגות שכרוכות בגידול תינוק לבד פשוט נראה לי בלתי אפשרי. רציתי לחקור איך נשים יחידניות עושות את זה, ממה הן עשויות, כי מתוך הקושי שלי באמת לא הצלחתי להבין את זה".

חוויותיה של מרים מקשיי ההורות היתרגמו לעבודת מחקר שביצעה בהנחייתה של פרופ' אורית טאובמן-בן ארי, ושכללה 152 נחקרות, אימהות טריות עד שנתיים לאחר הלידה הראשונה שלהן. 76 מהנחקרות היו אימהות יחידניות מבחירה, ו-76 היו אימהות בתוך מסגרת זוגית מכל סוג שהוא (הטרוסקסואלית, לסבית ואף הורות משותפת). המחקר השווה בין שתי הקבוצות על פי שני משתנים: בריאות נפשית וצמיחה אישית. 

"בתקופת המעבר לאימהות יש שינוי גדול בבריאות הנפשית של האישה: מצד אחד רמה גבוהה יותר של לחץ ומצוקה, ומצד שני שינויים חיוביים לכיוון של יותר רווחה, סיפוק ומשמעות", מבהירה חסון. "המחקר בחן ראשית את הרווחה הנפשית, כלומר את הבריאות הנפשית החיובית שמתבטאת בהנאה, מוטיבציה, סיפוק ותחושות חיוביות של האישה. הדבר השני שבחנו הוא צמיחה אישית. לאחר שאדם עובר אירוע טראומטי, משהו שמערער את כל מה שהוא חשב עד היום על עצמו ועל העולם, יש דווקא שינוי לכיוון חיובי כי הוא עשוי לגלות כוחות רבים יותר בעצמו".

מה גיליתם מתוך ההשוואה בין אימהות יחידניות לאימהות בזוגיות?

"מצאנו שלאימהות יחידניות טוב יותר. הן דיווחו גם על בריאות נפשית גבוהה יותר וגם על צמיחה אישית גבוהה יותר לעומת אימהות בזוגיות. חשוב להבין שמדובר באימהות יחידניות מבחירה, כך שכבר משלב מוקדם האישה נכנסה לפורומים רלוונטיים והתייעצה עם אחרות, ועברה תהליך קוגניטיבי ורגשי עם עצמה בדרך לבחירה. היא מגיעה להורות כשהיא מוכנה לאתגרים שאיתם היא עומדת להתמודד, ולכן היא עשויה להיות עמידה יותר לקשיים לעומת אישה בזוגיות, ולחוות רווחה נפשית גבוהה יותר.

"בנוסף, נשים שבוחרות להפוך לאימהות יחידניות בשלות יותר להורות מאימהות בזוגיות, משום שהן בוגרות יותר מבחינת הגיל ויש להן יותר ניסיון חיים. מרבית האימהות היחידניות היו מעדיפות לגדל ילדים בתוך מסגרת זוגית, אבל בגלל השעון הביולוגי המתקתק הן בוחרות להיות אימהות למרות שאין להן זוגיות. הן מגיעות להורות בסוף שנות ה-30 ותחילת שנות ה-40 לחייהן, כשהן מבוססות גם מבחינה מקצועית-כלכלית וגם מבחינה אישיותית-נפשית. מחקרים מראים שלאימהות בגיל מבוגר יותר יש בריאות נפשית גבוהה יותר, בין אם הן יחידניות ובין אם בזוגיות".

ולמה אימהות יחידניות חוות צמיחה אישית רבה יותר?

"מציאות חייה של האם היחידנית מזמנת לה הכרה בכוחותיה האישיים. אחד הגורמים של צמיחה אישית הוא תחושה של העצמה שמתרחשת כשאני מגלה שיש לי יכולת לעשות דברים. האם היחידנית חווה תחושה של 'אני מסוגלת לעשות את זה, אני יכולה לגדל את הילד שלי לבד ולהתמודד עם כל כך הרבה אתגרים'. בנוסף לכך, מדד שמשפיע על הצמיחה האישית הוא תמיכה מאחר משמעותי. כלומר, הצמיחה האישית של אימהות יחידניות הייתה תלויה במידת התמיכה שהן מקבלות מדמות קרובה ומשמעותית עבורן, שנמצאת שם איתן והן מרגישות שהן יכולות לשתף אותה ולהיתמך בה".

אם צמיחה אישית מושפעת מתמיכה של אחר משמעותי, כיצד ניתן להסביר את הממצא שדווקא נשים שאין להן שותף תומך להורות חוות צמיחה גדולה יותר?

"בגלל שאין להן בן זוג, נשים רבות מרחיבות מלכתחילה את מעגלי התמיכה שלהן. אבל מעבר לכך, צמיחה כרוכה גם בשינוי התפיסה של הקשרים הבין-אישיים. אישה שהיא אמא יחידנית יודעת שהיא הולכת על זה לבד, אז דווקא התמיכה שתקבל היא הרבה יותר מצמיחה כי היא לא בונה על זה. הכול תלוי בתפיסה סובייקטיבית. למשל, אחרי הלידה הייתי יכולה לחשוב לעצמי, 'בן הזוג שלי לא מספיק עוזר לי, אמא שלי לא מספיק עוזרת לי', לבוא בטענות ולצפות שמישהו ייקח אחריות על הדבר הזה, אבל העמדה הסובייקטיבית של אמא יחידנית היא שונה, כי היא מלכתחילה מגיעה עם פחות ציפיות שיהיו איתה בזה".

אמרת שמרבית הנשים שפונות לאימהות יחידנית קיוו להוליד ילדים במסגרת זוגית, כך שמעניין שדווקא לבחירה שנתפסת כמשהו שעושים בלית ברירה יש השפעה חיובית יותר מלדגם ההורות שהן קיוו לו.

"לגמרי. אני חושבת שמהבחינה הזאת יש כאן מסר מעצים. המחקר מראה שיש הרבה חוזק וגם יתרונות לבחירה באימהות יחידנית, ולכן היחס של החברה כלפי אימהות יחידנית צריך להשתנות. זאת קבוצה שאין לה כל כך ייצוג במחקרים על משפחה ואימהות, ובאופן כללי אין לה הרבה לגיטימציה חברתית. למרות שזאת תופעה שהולכת וגדלה בחברה המערבית וגם בישראל, היא עדיין לא עומדת בסטנדרטים של המשפחה המסורתית של אמא, אבא וילדים. נשים כאלה עדיין חוות חוסר לגיטימציה לבחירה שלהן.

"לא מעט נשים מספרות על תגובות שליליות מהסביבה, וביקורת על כך שהן עושות משהו אגואיסטי בכך שהן מביאות לעולם ילד בלי אבא, וזאת למרות שמחקרים שבחנו את התפקוד הפסיכולוגי של ילדים לאימהות יחידניות לא מצאו הבדלים לעומת ילדים לאימהות בזוגיות, כך שזה לא פוגע בילד. במקום ביקורת ותגובות שליליות, אימהות יחידניות צריכות את ההתגייסות של הסביבה, יחד עם דמות משמעותית שתספק להן מערכת תמיכה".