מחשבים מסלול מחדש: איך משפרים את חוש הכיוון?

האם יכולת התמצאות במרחב היא תכונה מולדת או נרכשת? מה עושה שימוש קבוע באפליקציית WAZE למוח שלנו? מי באמת טוב יותר בניווטים, גברים או נשים? ואיך מפסיקים ללכת לאיבוד בדרכים? יוגב ישראלי ניווט בין מומחים לחוש כיוון וחזר עם טיפים לשיפור ההתמצאות במרחב

אם הדבר הראשון שאתם עושים כשאתם מקבלים הזמנה לחתונה הוא להסתכל במפה הקטנה והלא ברורה שמצורפת להזמנה ולחטוף מיד מיני-התקף חרדה, ייתכן כי גם אתם שייכים לאותה קבוצת אנשים נטולי חוש כיוון. נו, אתם יודעים על מי אנחנו מדברים. האנשים האלה שמרגישים שהתחולל נס גדול בחייהם בכל פעם שהם מצליחים להגיע לנקודת היעד שלהם בלי הרפתקאות מיותרות בדרך? אלה שמוצאים את עצמם אבודים בכבישי ישראל לפחות פעם בשבוע, ובטוחים שבלי אפליקציית Waze תוחלת החיים שלהם תתקצר בחצי? ובכן, עליהם.

כבר בתחילת המאה עלו השערות שלפיהן במוח האנושי ישנה מעין מפה פנימית שתפקידה לסייע בהתמצאות במרחב, לרבות הבנת המיקום וכיצד להגיע מנקודה אחת לאחרת בדרך היעילה ביותר. אלא שבאותה העת איש לא ידע להגדיר במדויק את המפה הזאת או כיצד היא פועלת. ב-1971 הגיעה פריצת הדרך המיוחלת בתחום, כשהמדען האמריקאי ג'ון או'קיף גילה כי כאשר הוא מקליט את פעילותם החשמלית של תאי עצב ממוחה של חולדה שמסתובבת ברחבי הכלוב שלה, הוא נתקל בתאים מסוימים שפעילים רק כשהיא נמצאת במקום מסוים. או'קיף קרא לתאים הללו "תאי מקום" (Place Cells), משום שהם ספציפיים רק למקום מסוים שבו החולדה נמצאת.

"אנחנו יודעים שיש במוח, באזור שנקרא ההיפוקמפוס, שורה של תאים מאוד מעניינים שקשורים להתמצאות במרחב. המפורסמים ביותר נקראים תאי מקום – אלה תאים שפעילים רק כשאנחנו נמצאים במיקום מסוים בתוך חלל, אבל לא במיקומים אחרים כמו פינה אחרת של החדר", מסביר יואב מה-טוב, חוקר מוח מהאוניברסיטה העברית ומנהל הבלוג "סיור מוחות". 

קיומם של תאים אלה העלה שאלות רבות, שכן לאדם אין קולטנים מיוחדים באיברי החוש שלו שיודעים לשדר לו את המיקום המדויק שבו הוא ניצב: "העיניים למשל הן רק איבר חוש. הן קולטות את האור שמסביבנו, אבל צריך שיהיה מי שיקבל את המידע הזה ויידע לפרש אותו. את זה עושה המוח שלנו. בדיוק כמו שלא די בעיניים כדי לזהות מיהו האדם שעומד מולנו, וצריך את המוח שיידע לחבר לנו את המידע, כך קורה גם בניווט, שבו המוח הוא זה שמקבל את המידע מהסביבה ומתרגם אותו להתמצאות במרחב. מסיבה זו התחילו חוקרים רבים לחקור את התאים ששולחים מידע לתאי המקום, על מנת להבין מה תפקידם". 

בני הזוג הנורווגים אדוארד ומיי-בריט מוזר גילו שבין התאים הללו ישנם תאים נוספים, שכמו תאי המקום תלויים גם כן במקום שבו אנחנו נמצאים. תאים אלו פעילים בכמה אזורים שיוצרים יחד צורה של משושים, ממש כמו גדרות רשת (Grid), ולכן נקראים תאי גריד או תאי סבכה.

בני הזוג מוזר וג'ון או'קיף זכו יחדיו בפרס נובל לרפואה ופיזיולוגיה על הגילוי שלהם, אך התהליך לא נגמר כאן, כפי שמסביר זאת מה-טוב: "עם השנים התגלו באזור הזה במוח תאים נוספים, חלקם רגישים לכיוון שאליו הראש פונה (מעין מצפן פנימי) וחלקם רגישים לגבולות ולמחסומים, ויפעלו בהתאם לזווית שבה אנחנו עומדים. מעניין לגלות שהתאים האלה הם לא סטטיים אלא דינמיים, ושינויים בסביבה יכולים לגרום לשינוי הפעילות שלהם, בדיוק כפי ששינויים כאלה משפיעים גם על חוש ההתמצאות שלנו ומשנים אותו".

אז כיום אנחנו יודעים שההיפוקמפוס חשוב מאוד להתמצאות במרחב, אולם עדיין לא יודעים להגיד אם אלה התאים שבאמצעותם אנחנו מנווטים, ואם פגיעה בתאים האלה תגרום לנו לאבד אוריינטציה לחלוטין. במילים אחרות, עדיין רב הנסתר על הגלוי בחקר ההתמצאות במרחב, ובני האדם נמצאים רק בתחילתו של התהליך שיאפשר להבין את יכולת ההתמצאות שלהם. 

אחרי אלפי שנים שבהן התמצא האדם במרחב באמצעות הפעלת החלקים הייעודיים לפעולה זו במוחו נכנסו לחיינו טכנולוגיות ניווט חדשות, שאומנם קיימות מספר מועט של שנים אבל כבר מאיימות לייתר את מה שהאבולוציה פיתחה והעצימה בנו זמן רב כל כך. מערכות GPS שונות מאפשרות לנו לנווט על בסיס ידע חיצוני בלבד, בלי להידרש לצבור ניסיון וזיכרון, לשכלל את יכולת קריאת המרחב שלנו ואת יכולת קריאת המפות ובניית המפות הפנימיות. 

היתרון מובהק וברור - השימוש בטכנולוגיה נוח להפליא - אך יחד עם זאת, חשוב לזכור שלנוחות הזו יש מחיר, שכן המוח שלנו עובד פחות. 

ד"ר הוגו ספירס מהמכללה האוניברסיטאית של לונדון (UCL) ועמיתיו למחקר מצאו שניווט באופן אקטיבי הביא לפעילות מוגברת בהיפוקמפוס שאחראי לזיכרון ולניווט, וכך גם בקליפת המוח הקדם־מצחית, שאחראית על קבלת ההחלטות. ככל שמספר האופציות שניתנו לנבדקים גדל, כך גברה הפעילות במוחם. לפני צומת של שבעה רחובות, למשל, הם התאמצו המון. לעומת זאת אצל קבוצת הביקורת, שלא הייתה צריכה להתאמץ ורק צייתה להוראות הניווט שקיבלה, שני האזורים היו כבויים לחלוטין. התברר שהניווט הלווייני פשוט "הוציא להפסקה" את החלקים שאחראים לניווט במוח. מחקר נוסף שחיזק את הממצא הזה בוצע על ידי צוות חוקרים ב-UCL בקרב נהגי מוניות בלונדון, והראה כי בתחילת ההכשרה שלהם היה גודל ההיפוקמפוס רגיל, אבל ככל שהרבו לנווט בעצמם, ללא עזרים חיצוניים, כך גדל ההיפוקמפוס ובסוף ההכשרה היה גדול מזה של אחרים. 

אם כן, אפשר להסתכל על תוכנות הניווט כעל קביים. השימוש בהן עלול להחליש את השרירים של אדם נורמלי, אבל יחד עם זאת הוא יכול לסייע מאוד למי שלוקה ביכולת התמצאות נמוכה וקם בבוקר עם שרירי ניווט חלשים. בכל מקרה, מה-טוב לא ממהר להמליץ לכם לוותר על ווייז: "כמו הרבה תכונות מוחיות אחרות, גם חוש כיוון יכול להשתפר על ידי אימון והתנסות חוזרת ונשנית, כך שוויתור מוחלט על ניווט עצמאי יכול להוריד את כושר ההתמצאות במרחב שלנו. עם זאת, זה לא בהכרח אומר שאפליקציות ניווט מנוונות את המוח. אחד מתחביביי, באופן אישי, הוא ניווט ספורטיבי - ענף ספורט שהתמצאות במרחב היא יכולת קריטית כדי להצליח בו. לא מעט מחבריי הנווטים משתמשים באופן קבוע באפליקציות ניווט ועדיין שומרים על חוש כיוון מצוין, משום שהם מתאמנים ועובדים על חוש הכיוון שלהם במקומות אחרים מלבד הניווט באוטו, למשל באימונים ובתחרויות. אפליקציות ניווט לא יפגעו ביכולת ההתמצאות במרחב שלנו כל עוד נמשיך לעסוק בניווט בדרכים אחרות".

אחת הטענות הנפוצות כיום היא שהתמצאות במרחב קשורה קשר הדוק למגדר, ושלנשים מטבען יש חוש כיוון לא מפותח בהשוואה לגברים. 

במחקר שבוצע ב-2015 באוניברסיטת המדע והטכנולוגיה בנורווגיה סרקו את מוחותיהם של 18 גברים ו-18 נשים בזמן שביצעו עשרות משימות ניווט שונות. המחקר מצא שלגברים ולנשים יש אסטרטגיות ניווט שונות. לפי צילומי המוח, גם גברים וגם נשים משתמשים באזורים גדולים של המוח בעת ניווט, אבל חלק מהאזורים הללו היו שונים. הגברים השתמשו יותר בהיפוקמפוס, ואילו נשים השתמשו באזורים הקדמיים של המוח במידה רבה יותר.

גברים מנסים לכוון לכיוון כללי יותר שבו נמצא היעד, ועושים שימוש רב יותר ברוחות השמיים – צפון, דרום, מזרח ומערב – בעוד שנשים מכוונות עצמן לאורך הנתיב, לפי סימני דרך כמו "לעבור ליד המספרה ואז במעלה הרחוב, ואז לפנות ימינה אחרי החנות". לפי המחקר, ניווט באמצעות שימוש בכיווני רוחות השמיים הוא יעיל יותר משום שזוהי אסטרטגיה גמישה יותר. כשהניווט לא מותנה בנקודה שבה התחלת, אפשר להגיע ליעד מהר יותר. בשורה התחתונה, הגברים הצליחו לפתור יותר משימות מאשר הנשים ב-50%. 

לטענת פרופ' שיזף רפאלי, ראש מעבדת האינטרנט באוניברסיטת חיפה ועמית מחקר בכיר במוסד נאמן לחקר מדיניות ציבורית בטכניון, ישנו תיעוד רב להבדל בין-מגדרי ביכולות ניווט, אולם ההבדלים אינם בהכרח לטובת מגדר מסוים: "מחקרים רבים בתרבויות שונות מצביעים על העדפה זכרית לניווט מבוסס כיווני שושנת הרוחות, יתרון לזכרים ביכולת הערכת מרחקים ותשומת לב זכרית טובה יותר ל'רמזים' שוליים (פריפריאליים). לעומת זאת נשים, בהכללה גסה, מגיבות מהר יותר לסוגים מסוימים של פריטי מידע, יש להן יכולת טובה יותר מזו של הגברים לזכור ולשחזר מסלולים על פי אבני דרך לנקודות ציון, ויכולת טובה יותר לחלוקת קשב בזמן עבודה על כמה משימות במקביל". 

רפאלי מסביר כי כל ההבדלים האלה הם בממוצעים, וכי מתקיימת שונות רבה בתוך כל מגדר: "ההבדלים לא תמיד מגיעים לרמת מובהקות סטטיסטית, וגם משתנים בין הדורות, בעיקר מאז שנשים החלו לצאת מהבית ולנהוג לא פחות מגברים. בנוסף, קשה לדעת מה מן ההבדלים מולד ומה נלמד. האם נשים נוטות להיות כך משום שכך חינכו אותן, והתרבות אשמה, או שמדובר בתופעה אבולוציונית שכבר נמצאת בגנים שלנו? האם זה קשור לחלוקת העבודה בין המגדרים בתקופות של ציידים (זכרים) ומלקטות (נשים) או שמא עבר יחד עם המהפכה התעשייתית?"

בשנה שעברה פרסמו החוקרים ספירס, אקסטרום, בוחבוט ורוזנבאום את הספר Human Spatial Navigation, שמסכם היטב את כל מה שידוע כיום לגבי ניווט והתמצאות של בני אדם. גם בספר מדווחים החוקרים על הבדלים גדולים בין נשים לגברים במחקרים רבים, על בסיס מדגם של 4 מיליון שחקנים במשחק המקוון Sea Hero Quest, שם נמצא שנשים הלכו לאיבוד בתדירות גבוהה מזו של גברים. 

"המחברים של הספר הזה, כמוני, מזהירים מהסקת מסקנות לגבי הביולוגיה או הדטרמיניזם של הבדלים אלה, אבל בכל זאת מדווחים עליהם", מסביר פרופ' רפאלי, ומציין כי ישנם הבדלים נוספים שיש לתת עליהם את הדעת, דוגמת תרבות. כך, לדוגמה, הסקנדינבים מנווטים טוב יותר מאירופאים אחרים ומי שגדל בארצות עשירות יותר מנווט טוב יותר מבני מדינות עניות. מעניין להבין מדוע דווקא אצלנו בישראל מרבים להישען על גששים בדואים בהקשר של התמצאות וחוש כיוון מפותח, למרות היותם ילידי קבוצה אתנית פחות עשירה".

מה לגבי משתנים נוספים דוגמת גיל?

"יכולות להיווצר בעיות ביכולת להתמצא במרחב בעקבות מחלות תורשתיות או מחלות שאינן תורשתיות. באלצהיימר או דמנציה לדוגמה, שרק בחלק קטן מאוד מהמקרים הן תורשתיות, ישנה בין היתר פגיעה בהיפוקמפוס, והאוריינטציה של החולים נפגעת עקב כך. לא אחת אנחנו שומעים ברדיו שהמשטרה מבקשת את עזרת הציבור בחיפושים אחרי אדם מבוגר שהלך לאיבוד ולוקה במחלות הללו".

לא רק מחלות עלולות לפגוע בחוש הכיוון שלנו. לטענת הילה וייס, מנהלת מרכז "גוף בתנועה" המטפל בין היתר בליקויי נהיגה ובחרדת נהיגה, כולנו הגענו לעולם עם פוטנציאל מולד של חוש כיוון - מפותח יותר או פחות - אבל יש גם לא מעט אנשים שחוש הכיוון שלהם דוכא עקב אירועי חיים. במילים אחרות, אדם יכול בהחלט להגיע לעולם עם חוש כיוון ממוצע לגמרי שייהרס בעקבות חוויות שליליות. 

איך זה קורה?

"חוש כיוון זוהי יכולת שיש לאדם בריא בגופו ובנפשו. על מנת שהאדם ייהנה מיכולת חוש הכיוון שלו, הוא צריך להאמין שהוא יכול ומסוגל לכך. כולנו עוברים אירועי חיים, מגיל אפס, אשר בונים את הדימוי העצמי שלנו בתחומים שונים. זה מתחיל עוד מההבניה המגדרית, שלפיה בנים טובים בניווט ובנות הן נטולות חוש כיוון, כשהלכה למעשה היכולת הזו אינה תלויית מגדר באופן מובהק. מעבר לכך, אפשר "לדפוק" את חוש הכיוון באמצעות פגיעה בביטחון העצמי. אירוע קטן ושולי לכאורה בחיי היומיום של ילד עלול לשתול את האמונה באדם הבוגר שאין לו חוש כיוון. לדוגמה, ילד קטן שאימו שלחה אותו לקנות כמה דברים במכולת טעה בדרך, ולקח לו הרבה זמן לחזור הביתה. כשהילד סוף-סוף חוזר, אימו נוזפת בו ואומרת לו שהיא מאוד דאגה לו ושזו הפעם האחרונה שהיא שולחת אותו לבד, כי היא לא סומכת על היכולת שלו להסתדר לבד במשימה שהוטלה עליו. אירוע כזה עלול לגרום להורדת הביטחון העצמי של הילד הזה ביכולת הניווט שלו ובעצמאות שלו בעתיד. אם אותו ילד לא יעבור חוויה מתקנת, כלומר חוויית ניווט עצמאית מוצלחת, עלולה להישתל בדימוי העצמי שלו אמונה שהוא לא יודע לנווט, לא מסוגל לבחור לבדו, וכך בעצם מתחילה להיווצר עכבה שפוגעת בדימוי העצמי שלו בהמשך וביכולתו להיות עצמאי".

מחשבה מייצרת מציאות?

"אכן. מי שמאמין שיש לו קושי בחוש ההתמצאות - הקושי יופיע. כשאדם יודע שהוא אמור לנסוע ליעד שהוא לא מכיר, מפלס הלחץ יעלה ואט-אט יחלחלו לגופו חששות שיתעצמו ככל שיתקרב מועד הנסיעה. מודעות לתהליך שמתרחש אצל אדם שמאמין שיש לו קושי בניווט ובהתמצאות, בשילוב עם ידע, כלים ותרגול, יכולים בוודאות ובאופן משמעותי לסייע לו להירגע, להבין ולהאמין שהוא מסוגל, רוצה ויכול להצליח להגיע ליעד. ככל שאותו נהג יצבור חוויות טובות של ניווט, כך הוא ייצר לעצמו מחשבה ואמונה חדשות שיצמיחו ויעצימו אותו כנהג, וינפצו את מעגל הקסמים ההרסני הזה.

"אני מאמינה שכל אדם במוקדם או במאוחר חווה קשיים ביכולת ההתמצאות שלו ובחוש הכיוון שלו, בהגעה ליעד שנמצא באזור לא מוכר או בתנועה בתוך מרחב מסוים. זוהי סיטואציה שבה אנו מרגישים סוג של חוסר אונים, כאשר ככל שהסצנה הזו נמשכת יותר זמן, כך אותו אדם מתמלא תחושת תסכול וכעס, המפריעים לו עוד יותר בהגעה ליעדו או בהתמצאות שלו במקום שבו הוא כבר נמצא. לפיכך, כמעט כולנו זקוקים לחוויות מתקנות, וכל אחד יכול לבחור את הדרך שבה הוא חווה אותן - לבד, בעזרת חבר, בן משפחה או בעל מקצוע מוסמך. 

וייס מוסיפה כי יש עוד שני היבטים שבעזרתם ניתן להבין טוב יותר את הקושי בהתמצאות והיעדר חוש כיוון: "ראשית, בשפה העברית ניתן למצוא משפטים המדגימים את הקשר בין יכולת הניווט של אדם לבין התפקוד שלו בחיים. 'אדם שאיבד את הצפון' זהו אדם שאינו מחובר לעצמו ולא יודע מה לבחור. לעומת זאת, אדם עם מצפן פנימי זהו אדם שמחובר לעצמו, אדם עצמאי שבטוח בעצמו וביכולתו לבחור. 

"שנית, כדאי לשים לב לכך שתפקודי הגוף-נפש שלנו משפיעים באופן ישיר על יכולת האוריינטציה שלנו. קיבעון גופני מייצר עכבות במחשבה וברגשות, ולהיפך. לפיכך, ניתן למצוא קשיים ועכבות ביכולת לנווט בקרב אנשים שלא מבצעים פעילות גופנית ומבלים את רוב שעות היום בישיבה מול המחשב, מול הטלוויזיה וברכב. לעומת זאת, שחקן כדורסל או אדם המתאמן באמנויות לחימה, למשל, מתרגל להסתובב בעולם עם חושים מחודדים לכל הכיוונים ולהיות מוכן לפעולה מכל כיוון - מה שמעניק לו חוש התמצאות מצוין". 

מה את מציעה לנהג עם אוריינטציה לא מפותחת במיוחד שאמור לנסוע ליעד חדש?

"הכנה מקדימה דוגמת היכרות עם שמות של רחובות בדרך אל היעד ועם כיוון הנסיעה (כמו למשל דרום-מזרח), בהחלט עשויה לסייע שכן אם תתבלבלו בדרך, תהיה לכם את תמונת המפה בראשכם ונקודות ציון בדרך, שיסייעו לכם להגיע ליעד. מדובר בהכנה קצרה לקראת הנסיעה, אשר מספקת ידע, ביטחון ושקט נפשי בנהיגה. כמו כן, כאשר נוסעים ליעד חדש ולא מוכר, כדאי לקחת טווח ביטחון מבחינת לוחות הזמנים ולהוסיף עוד כחצי שעה לזמן הנסיעה המשוקלל, תוך לקיחה בחשבון של פקקים או אי אלו עיכובים שעלולים להופיע בדרך".

ואם בכל זאת הולכים לאיבוד?

"עצרו בצד הדרך במקום בטוח והשתמשו בעזרה או בעזרים על מנת להבין היכן אתם נמצאים, לאן צריך להגיע ומהי הדרך הנכונה לעשות זאת. זו לא בושה לשאול ולהיעזר בסובבים אתכם". 

זו לא בושה? השאלה היא למי. 

"גברים יטרחו לבקש עזרה רק לעיתים רחוקות מפני שהם מתביישים להודות בכך שתעו בדרך או הלכו לאיבוד, גם במחיר תהייה וטעייה. בקשת עזרה היא פגיעה באגו", אומר פרופ' רפאלי. "גם השאלה ממי מוכנים לקבל ייעוץ והכוונה נתונה להבחנה מגדרית, יותר מאשר עצם הצורך בתמיכה שכזאת".

בדומה לריצה או למתמטיקה, גם את חוש הכיוון אפשר בהחלט לשפר ולפתח, וממש כמו בריצה או במתמטיקה - גם כאן אין תרופות קסם אלא אימונים והרבה כוח רצון. 

"אם חשוב לכם לשפר את חוש הכיוון שלכם, כל מה שצריך לעשות הוא להתאמן", אומר מה-טוב. "זה לוקח זמן וזה לא קל, אבל אם באופן קבוע תנסו להגיע ממקום למקום רק באמצעות ניווט עצמאי, תראו שתשתפרו. בנוסף, כדאי גם להתנסות בניווט ספורטיבי, משום שזה משלב בין הנאה לניווט ובכך הופך את המשימה לחווייתית הרבה יותר, גם אם לא מדובר בתחרות רשמית שלוקחים בה חלק".

וייס ממליצה על ביצוע תרגיל פשוט שאורך כמה דקות ומצריך עזרה של אדם נוסף: "עמדו במקום שבו אתם מרגישים נוח ועצמו את העיניים. קחו שלוש נשימות עמוקות והרגיעו את הגוף. בקשו מהאדם הנוסף שינחה אתכם לפנות עם כל הגוף לכיוון שעה אנלוגית מסוימת (לדוגמה: פנה לשעה 3:00, פנה לשעה 12:00, פנה לשעה 7:00 וכו'). לאחר מתן הנחיות של חמישה מספרי שעות, פתחו את העיניים ובחנו היכן אתם. תפקידו של האדם הנוסף הוא לוודא שאתם מבצעים את ההנחיות במדויק, ואם טעיתם, לשתף אתכם בכך".

גם מאור פרנטה, מנכ"ל חברת Navigo המעבירה סדנאות וקורסים על עולם הניווט וההתמצאות, מאמין שאפשר להשתפר אם רק רוצים: "כיום ידוע על שלוש יכולות שונות המרכיבות את מיומנות הניווט: כיוון, התמצאות במרחב וזיכרון, כשמהירות האינטראקציה ביניהם משפיעה מאוד על ההגעה אל היעד. כדי להגיע מהר יותר למקום לחפצכם תצטרכו לשפר את כל השלוש. 

"בכל הנוגע לחוש הכיוון, יש להבין שבני אדם לא יכולים לחוש את השדה המגנטי של כדור הארץ, ולכן אין באמת לבני אדם מצפן כפי שאנו מכירים. חוש הכיוון מתבסס על שימוש בגרמי שמיים (שמש, ירח וכוכבים) ובגבולות גזרה שתוחמים לנו שטח מסוים. לפיכך, אם רוצים לשפר אותו יש לעבוד על הבנת המחזוריות של השמש ביממה (היכן היא זורחת, היכן שוקעת וכו'), היכרות עם לוח אור ירח ומציאת הצפון באמצעות הירח וכן הסתמכות על פרטים בשטח שמעידים על כיוון, כמו למשל דודי שמש שיופנו תמיד דרומה. 

"ההתמצאות במרחב היא הבנת שטח מסוים באמצעות יצירת מפה קוגניטיבית - מפה שהמוח שלנו מצייר, ובכך עוזר לנו לחלק שטח למסגרות ולבצע את החיבורים וההתאמות מהמפה שיצרנו בראש לבין השטח האמיתי. האתגר שלנו הוא לנסות להמיר את מבט העל מהמפה למה שאנחנו רואים בשטח מהמבט החזותי שלנו. לכן אני ממליץ להסתובב בכל הזדמנות עם מפה ולצבור כמה שיותר ניסיון בלבצע התאמות וללמוד כיצד פרטים נראים בשטח. 

"היכולת השלישית היא הזיכרון שמאפשר לאגור מידע ולשלוף אותו בעת הצורך. ישנו גם הזיכרון החזותי-מרחבי, שכולל את היכולת לזכור מיקום וסדר של עצמים במרחב. כדי לשפר את היכולת הזו אני ממליץ על חלוקת השטח לחלקים שונים, ובכך לפשט כמה שיותר את המפה ולזכור רק פרטים רלוונטיים, שישרתו אותנו בהגעה מנקודה אחת לאחרת".