האיש מאחורי מבחן פיז"ה מסביר לנו איפה טעינו

אנדראס שליישר, ראש הוועדה לחינוך ב–OECD ומי שפיתח את מבחן פיז"ה הבינלאומי, מודה כי התוצאות הנמוכות בישראל "הפתיעו אותי מאוד": "במקום ללמד ילדים איך לחשוב כמו פילוסוף או מתמטיקאי, אתם דורשים מהם לשנן", הוא מאבחן. המומחה הישראלי אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ, חותם על כל מילה וחושב שיש לנו מה ללמוד מ"האנטומיה של גריי"

אנדראס שליישר מחייך. "לא זכור לי מימיי שאחת הארצות התווכחה עם תוצאות מבחני פיז"ה", הוא מנפנף בנימוס אירופי מוקפד את כל התירוצים האפשריים לשאלה איך נחתה ישראל בתחתית הטבלה. שליישר – ראש הוועדה לחינוך וכישורים ב-OECD, שאחראית על מבחני פיז"ה, וגם יועץ למדיניות החינוך ליו"ר הארגון – הוא "מר פיז"ה". הוא החל לפתח את הפרויקט הרחב הזה בשנת 1995, במסגרת ה-OECD, הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי. הרעיון היה לפתח כלי מחקרי בניסיון להבין מה מביא לידי הישגים לימודיים גבוהים.

עוד על מבחני פיז"ה: 

• הנתונים המדאיגים של תלמידי ישראל במבחני פיז"ה
• התלמידים הערבים בישראל מאחורי לבנון, מרוקו וסעודיה
• משוואה עם נעלם / עינב שיף

כך נולד מבחן פיז"ה (Programme for International Student Assessment) הבודק הבנה ואוריינות בשלושה תחומים – מדעים, קריאה ומתמטיקה. המבחן הראשון של התינוק האינטליגנטי של שליישר התרחש בשנת 2000. מאז, כל שלוש שנים, נבחנים אלפי תלמידים ברחבי העולם, כשהשנה נטלו חלק בבחינה 600 אלף תלמידים, בני 15־16, מ־79 מדינות.

התלמידים, שנבחרים באופן אקראי, נדרשים לענות במשך שעה וחצי על שאלות שדורשות מהם לשלוף מידע, להסיק מסקנות ולהיות ביקורתיים. המבחן מתקיים מול מחשב בבית הספר, וחלק ממנו מוקדש לשאלות שנועדו לאסוף מידע על אודות הרקע של התלמידים, הסביבה החינוכית ועמדותיהם ותפיסותיהם לגבי נושאי הלימוד הנבחנים במחקר. כל תלמיד ממלא שאלון סוציו-אקונומי ובו שאלות מגוונות כמו: "האם יש לך מחשב בבית?" או "עם כמה אחים אתה גר בחדר?" ובעזרת השאלונים ניתן לעשות פילוח מדויק יותר של התוצאות.

שליישר בן ה-55 הוא בעצמו תוצר של מערכת חינוך אלטרנטיבית. בגיל עשר, לאחר שממוצע הציונים שלו הרקיע שחקים, הוציא אותו אביו מבית הספר הציבורי ושלח אותו למוסד אנתרופוסופי בפרברי המבורג. לא בדיוק המסלול הקלאסי לבגרות. כשבגר, למד פיזיקה באוניברסיטת דאקין בגרמניה, ובנוסף יש לו תואר במתמטיקה וסטטיסטיקה והוא דובר ארבע שפות.

"אני קורא את כל המבחנים של פיז"ה מראש, אז מעולם לא נבחנתי", הוא עונה, ללא טיפת הומור. יש להניח שאילו נבחן, היה משאיר אבק אפילו למיטב התלמידים הסינים, הממוקמים בראש הטבלה.

איך מתפקד הארגון הזה? מדובר במבצע ענק.

"יש לנו מועצת היגוי, שבה חברים נציגים מכל הארצות המשתתפות. למרות זאת, המומחים המקומיים הם החשובים ביותר. קשה להעריך כמה אנשים מעורבים בתכנון ופיתוח השאלות, אבל לוקח לנו שלוש או ארבע שנים להכין כל מבחן. לפעמים יותר". 

ולא קשה להתאים את השאלות לתרבויות השונות? קראתי למשל שאלה, המתייחסת להבדל בין חלב סויה לחלב פרה. מה קורה בארצות שבהן אין סויה?

"אנחנו מקדישים הרבה זמן כדי להסכים בינינו על ההקשר, המשימה והמבחן. המטרה של מבחן פיז"ה אינה לבחון מה התלמידים יודעים אלא איך הם רוכשים ידע במצבים לא מוכרים. לפעמים אנחנו מכינים שאלות כאלה בכוונה, אבל חשוב שהן לא ייראו מוזרות מדי".

וכל הנציגים מסכימים בסוף? זו נוסחה לשלום עולמי.

"כשמכנסים אנשים מכל העולם, הרבה יותר קל להגיע להחלטות. ברמה הלאומית יש יותר מדי אינטרסים ויריבויות. כשמגיעים מומחים מכל הארצות, הם יותר פתוחים ואפשר להגיע להסכמות ולנסות דברים חדשים".

אתם לא דואגים שבתי ספר יכינו את התלמידים כדי שהתוצאות שלהם יהיו טובות יותר?

"בכלל לא. אנחנו לא מודיעים לבתי הספר אלו תלמידים ישתתפו במבחן. אבל הנקודה החשובה ביותר היא שפיז"ה לא בודק ידע ספציפי, כך שאי-אפשר לשנן כדי להצליח. אנחנו בודקים יכולות: האם יש לתלמידים כישורים בניתוח רעיונות והבנתם? זה המבחן האמיתי".

כששואלים את שליישר על הישגיה של ישראל, ובעיקר על הזכייה בתואר "המדינה עם הפערים הגדולים ביותר", הוא מודה בריסון גרמני טיפוסי, כי התוצאות "הפתיעו אותי מאוד" – שזו המקבילה של לתפוס את הראש בין הידיים ולהתחבא מתחת לשולחן מבושה. 

הציון הממוצע של ישראל בקריאה עמד בפיז"ה 2018 על 470 נקודות, ירידה של 9 נקודות מהבחינה הקודמת. הממוצע, כמו בשאר המקצועות, היה נמוך משמעותית מהציון הממוצע של מדינות ה־OECD שעמד על 487. זה הביא את ישראל למקום ה-29 הלא-מכובד בין 37 מדינות ארגון המדינות המפותחות. הממוצע של ישראל במתמטיקה עמד על 463, ירידה של 7 נקודות. זאת, לעומת ממוצע המדינות המפותחות שעמד על 489 נקודות, מה שהציב אותנו במקום 32 ב־OECD.

במדעים עמד הממוצע של ישראל על 462 נקודות, ירידה של 5 נקודות. ממוצע המדינות המפותחות, לעומת זאת, עמד על 489 נקודות – כך שמדובר בפער משמעותי של 27 נקודות מהממוצע. ישראל דורגה במקום ה-33, חמישי מהסוף בין המדינות המפותחות. יש לציין כי בנים חרדים כלל לא נבחנים במבחני פיז"ה, והשתתפותם במחקר כנראה הייתה מורידה את הדירוג עוד יותר.

"נראה לי שהכיוון הכללי לא כל כך טוב", מסכם שליישר בניסוח זהיר ומאופק. "ישנה נסיגה ביכולת הקריאה, אבל ההפתעה הגדולה היא השוני בין בתי הספר והתלמידים. יש אצלכם מוסדות ותלמידים מהשורה הראשונה בעולם ומוסדות שקיבלו ציון נמוך במיוחד. זה הנושא המרכזי, לדעתי".

מה הסיבה?

"במערכת החינוך שלכם יש יותר מדי מקטעים. תלמידים לומדים בקבוצות חברתיות שונות, במוסדות חינוך שונים ועם תוכניות לימוד שונות. כמשקיף חיצוני, אני לא מבין מדוע יש שוני כזה. המינימום הנדרש הוא לוודא שיש מספיק שיתוף ידע בין כל שיטות החינוך. למשל: איך מפתחים את המורים, מה הדברים שכולם היו רוצים לראות בתוכנית החינוך, איך התוכן מיושם בבתי הספר השונים. המבנה הכללי צריך להיות יותר ברור. 

"אולי יש הסברים אחרים אבל אף אחד מהם לא מצדיק את המצב. בסופו של דבר, בתי הספר שלכם היום הם חברת המחר. אני חושב שהפערים הללו יורגשו מאוד בעוד דור".

מה היית ממליץ לשפר בחינוך בישראל?

"שיטת הלימוד. כשאני בודק את המטלות שבהן התלמידים הישראלים נכשלים, אלו, בדרך כלל, תרגילים הדורשים הבנת הרעיונות לעומק ויישומם. הישראלים מצליחים יותר במשימות של ידע כללי שטחי. זו הבחנה המשותפת לכל בתי הספר בישראל. במקום ללמד ילדים איך לחשוב כמו מדען או פילוסוף או מתמטיקאי, דורשים מהם לשנן, לחזור שוב ושוב על החומר.

"יש עוד בעיה: איך לכלול את כל התלמידים במסגרת לימוד שבה הם מקבלים חינוך מעולה ומורים מצוינים. צריך לצוות בתי ספר מובילים עם בתי ספר ברמה יותר נמוכה כדי להבטיח שאלו ילמדו מהמצוינות שלהם. יש שיטה שעובדת, לפיה בית ספר באזור מבוסס יכול לקבל יותר תקציבים וכוח אדם מעולה אבל לא יכול להשתמש בהם, אלא אם יתחלק במשאבים הללו עם בית ספר פחות מצליח. כולם מרוויחים מהסידור הזה".

כמה מזה קשור בהשקעת משאבים ובמשכורות במערכת החינוך?

"הקשר הוא לאו דווקא ישיר. ישראל השתפרה מאוד במשכורות המורים בשנים האחרונות, אבל לא מספיק כדי להפוך את המקצוע למושך. אני חושב שדרושה סביבה שבה המורים יכולים לעבוד ביחד ולהרוויח מהניסיון של כולם. 

"במדינות האסיאתיות שהגיעו למקומות הראשונים משקיעים במערכת חינוך עם מבנה חזק. הם משקיעים הרבה במורים ובפיתוח שיתופי פעולה בין המורים. הם מלמדים פחות שעות מבישראל אבל עובדים יותר. הם מבלים יותר זמן עם התלמידים ועם ההורים וכך הם מבינים מי הם התלמידים שלהם. יש להם יותר אחריות והם גם נדרשים ללמוד ולחקור שיטות חדשות. בסופו של דבר, איכות החינוך לעולם לא תהיה טובה יותר מאיכות המלמדים".

על כל הדברים הללו חותם גם אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ ששמה לעצמה למטרה לשפר את הישגי התלמידים הישראלים במדעים. באפריל השנה הורביץ נסע לבקר עם הצוות שלו בקנדה, יחד עם מגוון אנשי חינוך, על מנת להבין את סוד הקסם.

המחוז הגדול ביותר בקנדה, אונטריו, דומה באופן מפתיע לישראל. גם שם יש שני מיליון תלמידים, גם שם כשליש מתוכם מהגרים שלא נולדו במדינה עצמה ויש להם אפילו שני ארגוני מורים חזקים ששולטים במערכת ביד רמה. ובכל זאת, אחרי שורה של אכזבות, בשנת 2003 החליטה קנדה להפוך למערכת החינוך הטובה בעולם – והיום היא ניצבת במקומות הראשונים במבחני פיז"ה. איך הם עשו את זה? ויתרו על פיקוח וספרי לימוד, הגדילו את הסמכויות של המנהלים והמורים, השקיעו במדידה והערכה והחליטו ללמוד פחות שעות.

גם סינגפור, שכבשה את הטבלה בכל המדדים, זכתה לביקור של הורביץ יחד עם קבוצה של אנשי חינוך מודאגים. הם הבינו שאולי יש משהו שאנחנו מפספסים. "אחת התרומות הגדולות של המדידה הבינלאומית זה שפתאום העולם נפתח. עד אז כל מערכת חינוך הייתה מערכת סגורה ששקועה בצרות של עצמה, אבל דרך המדידה הבינלאומית גילינו הרבה נושאים משותפים שאפשר ללמוד מהם", מספר הורביץ. "לישראלים אין אולי את המשמעת האסיאתית או את מערכת החינוך העצומה שיש במדינות אירופיות, ולכן המחוז הקנדי ענה על כל הדרישות. נקודת הפתיחה שלהם ושלנו כמעט זהה, רק שהם הצליחו לחולל קסמים".

אז מה הסוד?

"קודם כל זה עניין של סדרי עדיפויות. ההחלטה שחינוך הוא המטרה הראשונה במעלה. הם גייסו מומחי חינוך שילוו את המערכת באופן צמוד ובנו תהליך עמוק של שיתוף ציבור. אשכרה פנו להורים, לבעלי עסקים, לשלטון המקומי, ושאלו אותם שאלה פשוטה אחת: מה חשוב לכם? על מה צריך לדעתכם לשים דגש על מנת שמהמערכת שלנו ייצאו ילדים שיוכלו לתת לחברה תרומה משמעותית? 

"התשובות שהגיעו היו מגוונות, אבל צוותי החשיבה התעקשו להגיע להסכמות רחבות. מילת המפתח של מערכת החינוך הקנדית היא 'קוהרנטיות'. למרות שהמחוזות מחזיקים מערכות חינוך עצמאיות, ולמרות שלמנהלים ולמורים יש שיקול דעת מאוד רחב ואוטונומיה גדולה, עדיין המסר של שרת החינוך יגיע עד התלמיד. אין עמימות ואין בלבול. לכולם ברור מה היעדים ואם הם עומדים בהם. אפשר לבנות טלסקופ רק כי המורה לפיזיקה והמורה למתמטיקה והמורה להנדסה החליטו לבנות תוכנית לימודים קוהרנטית יחד.

"אגב, למרות שבאונטריו יש את אותו מספר תלמידים כמו בישראל, ולמרות שלנו יש הרבה הרבה יותר מורים, הכיתות שם ממש קטנות. 21 תלמידים בכיתה". 

איך זה מסתדר?

"פשוט מאוד, הם לומדים הרבה פחות שעות. זה גם הסוד בסינגפור, שם משפט המפתח של מערכת החינוך הוא: 'תלמד פחות, תדע יותר'. אצלנו מלמדים 13־15 מקצועות בחטיבת ביניים, ושם בין שמונה לעשרה. הם החליטו ללכת על איכות ולא על כמות וללמוד נושאים לעומק. גם היקף החומר בכל מקצוע קטן יותר. כשרוצים לגעת בהרבה תחומים נופלים מהר מאוד לשינון, כמו בישראל.

"חוץ מזה, בישראל, בניגוד לשאר העולם, בחטיבת הביניים תלמידים הולכים לאיבוד. אם ביסודי אנחנו מעורבים בקבוצת הווטסאפ עם המורה, ובתיכון נשקיע בשיעורים פרטיים, בחטיבה אין דגש על למידה. בעולם מבינים שזה שלב קריטי שבו מניחים את הבסיס לחשיבה מתקדמת. אם ילד לא מבין עד הסוף בכיתה ז', יהיה לו קשה מאוד להדביק פערים בכיתה י"א. בכל המערכות שעשו זינוק שמו דגש דווקא על הגיל הזה".

העובדה שמבחני פיז"ה נחשבים לכאלה המנבאים את הצלחת התלמידים באקדמיה, בתעסוקה ובחברה הופכת את התוצאות למדאיגות פי כמה. בישראל 22 אחוז מהתלמידים נכשלו בכל שלושת המבחנים ולפי ארגון OECD לא יצליחו להשתלב בחברה לאחר הלימודים. זהו הנתון הגבוה ביותר בעשור האחרון.

"כשבחרנו לנסוע לסינגפור זה לא רק בגלל ההצלחה המדהימה שלהם, אלא גם כי הם מדינה בעלת שיעור הצטיינות מאוד גבוה, שעומד על 36.9 אחוז. גם קנדה נמצאת במקום ה-13 בקרב מצטיינים, ועדיין אין שם פערים כמעט", אומר הורביץ. ואכן ישראל נמצאת במקום נמוך מהממוצע של מדינות ה־OECD בכל מה שקשור להצטיינות במדעים, עם 9 אחוזים מצטיינים בלבד.

"מבחינתי הצטיינות ושוויון אלו ערכים מאוד ישראליים", אומר הורביץ, "אבל לצערי לא הצלחנו לעמוד במשימה. כשרצו לשפר את המערכת הגדילו תקציב, שינו מדיניות ותוכניות לימוד אבל לא נגעו במורים. אבל כל המחקרים מראים ששינוי עומק יכול להתרחש רק כשהוא מתחיל בצוותי ההוראה.

"מדינות שהשתפרו משמעותית במבחנים בינלאומיים הן אלו שהשקיעו במורים, נתנו להם כלים, סמכויות ואוטונומיה. למשל, בחלק גדול מהמדינות האלו כבר לא כל כך משתמשים בספרי לימוד. ספרי לימוד ארציים הם תוצר של הנחת יסוד שלפיה כל התלמידים אותו דבר ולכן זקוקים לאותו מוצר. זו טעות. כשנותנים אמון במורים שהם יפתחו תוכניות לימוד שמותאמות לתלמידים שלהם, כל איכות ההוראה נראית אחרת.

"כשהגענו לסינגפור היו לנו הרבה דעות קדומות עליהם, על המשמעת האסיאתית, ועל זה שבסוף מדובר במדינה לא דמוקרטית. אני מודה שהופתענו. למשל, אין שם שדרת פיקוח על המורים. סומכים עליהם שהם יעשו את העבודה. אחת לשש שנים משנים גם את כל תוכניות הלימוד בסינגפור. הם לא מחכים לגחמה של השר, אלא בודקים בעצמם מה עובד ומה לא ובהתאם לזה משנים.

"יש שם גם מדרג ברור בין המורים. מורה מקבל הכשרה ובהתאם לתוצאות שהוא מביא הוא מתקדם בסולם הדרגות, עד לדרגת מורה רב-אמן ראשי. הקידום הוא לא לפי ותק אלא לפי תוצאות ויכולות, וזה כל ההבדל. מי שבודק אותך ונותן את המשוב הם הקולגות שלך, ומזה נגזר גם השכר שלך. מורים הם המפתח לשינוי. זו תפיסה שראינו כבר בדוח מקינזי שחילחלה בכל העולם, אבל אנחנו באיחור אופנתי".

אז זה לא סיפור של תקציב וחלוקת משאבים?

"לא. זה סיפור של שינוי חשיבה. ישראל משקיעה מעל 8 אחוזים מהתוצר שלה בחינוך, זה יותר מרוב מדינות העולם. אין מתאם בין ההשקעה התקציבית להישגים. התלמיד לא פוגש בכיתה תקציב אלא מורה. כשנדע לתרגם את התקציב להוראה איכותית, נעשה את השינוי".

דגש חשוב נוסף שהורביץ נותן הוא המושג המעורר רתיעה ישראלית – מבחנים. "אני כל הזמן חושב כמה אנחנו יכולים ללמוד מ'האנטומיה של גריי'", הוא אומר. "לפני 200 שנה מנתח נחשב מקצוע נחות ברפואה, הגיעו אליו כמעט קצבים. אבל אז נבנתה מערכת משוב שלמה שתפקידה לשכלל את איכות הכירורגיה. המנתחים מצלמים את עצמם, צופים בניתוחים ולומדים מה מצליח ומה לא. יש להם גאוות יחידה. היום בכל בית אפשר לראות איך עובדת המערכת הכירורגית בזכות מרדית' גריי. 

"זה בדיוק מה שצריך לעשות עם המורים שלנו. במדינות כמו קנדה או סינגפור השיעורים מצולמים בווידיאו, עותקים מהעבודות של התלמידים נשמרים, וכל מורה יכול לקבל משוב רציני ומקיף על ההישגים שלו. באופן כללי, מדידה היא כלי קריטי להצלחה וליצירת אמון".

בישראל זו כמעט מילה גסה. רק לאחרונה החליטו להחליף את מבחני המיצ"ב.

"אם היית מקבלת טיפול מרופא בלי שהוא עשה לך בדיקת דם, היה לך אמון בו? זה כלי שעוזר לצמצם פערים ולא להנציח אותם, כשמשתמשים בו נכון. בקנדה כל התלמידים עוברים ארבעה מבחנים משווים לאורך 12 שנות לימוד. המבחנים הם פומביים ושקופים לציבור והנתונים מתפרסמים בעיתונות, כולל יכולת להשוות בין בתי ספר. בזכות הבחינות משרד החינוך רואה איפה יש יותר קושי ומכוון את הסיוע למוקדים האלו. בסינגפור גם יש מבחן כזה. אחרי התוצאות הם מחלקים את כוח העבודה מחדש: מורים מצטיינים יעברו לבתי ספר מתקשים, מנהלים מעולים לא יישארו באותו בית ספר יותר משמונה שנים, אלא יעברו לבית ספר עם תוצאות פחות טובות".

כששואלים את "מר פיז"ה" שליישר על מה שצופן לנו העתיד, הוא נאנח. "יהיה הרבה יותר קשה ללמוד וללמד. נלמד פחות תוכן אבל נהיה חייבים להצטיין יותר בהבנה ובעיבוד עצמאי של החומר".

איך עושים את זה?

"אנשים מרוכזים יותר מדי בשיטות הלימוד הקיימות ולא מקדישים מספיק זמן לחשוב מחוץ לקופסה. העידן התעשייתי יצר רובוטים סוג ב', תלמידים המצטיינים בלדקלם מה שלימדו אותם. בעידן של בינה מלאכותית, אם לא נתרכז במה שמאפיין אותנו כבני אנוש, נחנך את הצעירים לאבטלה. הם לא יהיו רלוונטים יותר.

"עומדים בפנינו שני אתגרים: הראשון הוא בחומר הנלמד. אפשר להשיג היום ידע בגוגל ובוויקיפדיה וסביר להניח שנלמד פחות תוכן. אבל בעולם של פייק ניוז, יכולות החשיבה העצמאיות יהפכו יותר חיוניות. האתגר השני הוא להכניס את כלל התלמידים למערכת החינוך".

אגב, הילדים שלך עברו את המבחן?

"כן", הוא צוחק, "אבל זה היה מזמן. מה שעניין אותי, כמובן, הוא במה הם התקשו. הם למדו בצרפת והמערכת די דומה לישראל: כמוכם הם מתרכזים בלחזור על מה שנלמד ולא על כישורי חשיבה. את זה צריך לשנות".