כשחושך רעיל השתלט על לונדון: ימי הערפיח הגדול

בדצמבר 1952 כיסה ערפיח את רחובות לונדון הקפואה - הולכי רגל איבדו את דרכם באפלה, אלפים מתו מזיהום וברחובות השתוללו "שודדים וגנבים". איך קרה אסון שכזה, והאם הוא יכול להתרחש בישראל? 67 שנה אחרי, חזרנו לערפיח הגדול

רעל באוויר, כאוס ברחובות, אלפי הרוגים וחושך על פני תהום: לונדון ידעה לא מעט ימים שבהם ערפל כיסה את העיר, אך דבר לא השתווה לכמה ימים בדצמבר 1952 שהפכו לאסון "הערפיח הגדול".

האסון הסביבתי הזה, שאירע בתקופה שבה עדיין לא דיברו כלל על זיהום וסביבה, תקף את בירת בריטניה לפני 67 שנים, בין 5 ל-9 בדצמבר 1952. הוא נוצר עקב אוויר קר מאוד ללא רוחות, הקר ביותר שידעה העיר במשך זמן רב - אבל לא רק מזג האוויר היה אשם. עקב הקור הפעילו רבים מתושבי לונדון את תנורי הפחם שלהם, ששרפו פחם זול ומזהם. הצורך הגובר בחשמל גם הביא לכך שתחנות הכוח בעיר, שפלטו חומרים רעילים לאוויר, עבדו באותם ימים במלוא הכוח. גם האוטובוסים שהונעו במנועי דיזל תרמו את חלקם. כך נוצר ערפיח כבד, שכיסה את העיר עד כדי חושך. המטאורולוגים באותה תקופה קבעו כי השבוע הקטלני היה הקר ביותר מאז 1919. הבריטים נזכרו בחורף הקשה של 1947, אז היה מחסור בפחם - דבר שלמעשה הציל את חייהם של רבים. 

תנאי מזג האוויר והערפיח הביאו לעלייה בפשיעה בעיר. גנבים ניצלו את הערפל כדי לפרוץ לבתים ולחנויות, לתקוף אנשים ולגנוב מתושבי לונדון שעשו את דרכם הביתה בחושך המוחלט. עיתונים מקומיים דיווחו שהופעות תרבות ואירועי ספורט, כגון משחקי כדורגל ורוגבי, קוצרו או בוטלו משום שהמגרשים התמלאו ערפל. באזורים רבים בלונדון הולכי רגל לא הצליחו למצוא את דרכם - הערפל היה כה סמיך שאנשים לא הצליחו לראות את רגליהם. והחושך לא היה הבעיה החמורה מכל - הזיהום הרעיל הביא למותם של בני אדם וחיות. בין 4,000 ל-6,000 איש מתו במהלך הערפיח הגדול, וכ-100 אלף איש חלו בעקבותיו במחלות הקשורות בזיהום אוויר.

{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5638761~9639830","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2019/12/05/9639830/9639830_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: GettyImages"}}{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5638761~9639862","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2019/12/05/9639862/9639862_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: GettyImages"}}

לא רק בבירה הבריטית סבלו מהאוויר המזוהם. הערפיח התפשט והגיע עד לצפון צרפת, בלגיה והולנד. תאונות דרכים אירעו בשל דרכים קפואות, והמעבורות שהיו בדרכן לאי הבריטי נאלצו לעגון בחופי צרפת, מכיוון שלא הצליחו להיכנס לנמלים בשל ראות לקויה. גם הטיסות בנמלי התעופה של לונדון שובשו בשל מזג האוויר והערפיח.

הדיווחים על הערפל שכיסה את לונדון הגיעו גם לתקשורת הישראלית. "חושך מצרים ירד על הגדולה בערי העולם", נכתב אז ב"ידיעות אחרונות". "זה ארבעה ימים וארבעה לילות שורר בלונדון הערפל הגדול בה"א הידיעה, ערפל שאף מטרופולין מעורפלת כלונדון לא ידעה כמותו. אתה מושיט ידך ואינך מסוגל למנות את אצבעותיך. חושך מצרים!"

יוסף לפטוויץ', שהיה אז בלונדון, כתב ל"ידיעות אחרונות": "מכוניות עזובות חונות בצידי הדרכים. התנועה מועטה והמכוניות זוחלות בשורה עורפית, נעצרות מדי פעם בפעם, כמעט נוגעות זו בזו. השלטונות מייעצים להימנע מנסיעות במכוניות בדרומה של העיר ובמערבה. למעשה, הושבתו כל קווי האוטובוסים. כל המבקש להגיע הביתה חייב לרדת לרכבת התחתית, שהצפיפות בה רבה מן הרגיל. הערפל חדר גם אל המנהרות הפתוחות וגורם לעיכובים בשירות, וההליכה מתחנות המטרו הביתה מסוכנת למדי..."

לפטוויץ' הוסיף לתאר את הקטסטרופה בעיר: "אמרו שכאשר ייעלמו פנסי הגז ותונהג הסקה חשמלית בלונדון יתמעט הערפל, יהיה פחות סמיך. אלא שהערפל כיום גרוע משהיה לפני 50 שנה. כל המכשירים וההמצאות המודרניים הכזיבו. כשאתה יוצא מטווח הזרקורים, אופפת אותך אפלה בצהריים. איתני הטבע שיתקו את העיר הגדולה, ואפילו הקשר האווירי עם החוץ נותק".

הערפל, לפי התיאור אז, הסתנן לבתי הקולנוע ולתיאטראות, והם התרוקנו מקהל. תושבי לונדון ברחו בחזרה לבתים שלהם. הם הפעילו את האח עם הפחם המזהם, וגרמו לעלייה נוספת בזיהום האוויר בעיר.

אחד מעיתוני לונדון, נכתב אז ב"ידיעות אחרונות", תהה מדוע ממציאים וטכנאים לא פועלים במלוא המרץ כדי לפתור את הבעיה, ומדוע אינם מגלים קצת יוזמה לפיזור הערפל.

{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5638761~9639864","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2019/12/05/9639864/9639864_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: GettyImages"}}

בעיתון "חרות" נכתב ב-8 בדצמבר: "ערפל כבד אפור-ירקרק מכסה את לונדון זה היום השלישי, ושיתק כמעט את התנועה ברחובותיה... שודדים וגנבים משתמשים בערפל למעשי שוד, גניבה והתקפה". 

המצב השתפר רק עם השיפור במזג האוויר: "הערפל שהעיק מעל לונדון ושיתק את התחבורה החל להתפזר", נכתב ב"על המשמר" ב-9 בדצמבר.

האם מקרה כזה עלול לקרות גם בימינו? פרופ' יואב יאיר, דיקן בית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי הרצליה ומומחה לאקלים ולאטמוספירה, אמר בריאיון לאולפן ynet כי התשובה חיובית: "זה קורה בימינו אלה. אולי לא בערים מערביות כי באיחוד האירופי נקבעו תקנים מחמירים לאיכות האוויר, לכן אין את הפליטות האלה.

"דווקא בשנים האחרונות רואים גם החמרה, אבל מצבים קיצוניים כמו ב-1952 קורים בערים גדולות בעולם המתפתח, כמו למשל בניו דלהי, בדובאי, בסין - כל הערים הגדולות האלה סופגות על בסיס כמעט שבועי אירועי מזג אוויר קיצוניים של רמות זיהום חריגות, והבריאות של התושבים בסכנה מתמדת. בסין מתים בממוצע 6,000 בני אדם ביום ממחלות שקשורות לזיהום אוויר - סרטן ריאות, מחלות לב".

ממש כמו בזמן האסון של לונדון, שימוש בחומרי בעירה בבית עדיין מרעיל את האוויר בעולם המתפתח. בהודו, למשל, בכל ערב מבעירים אש במיליוני בתים כדי להכין ארוחות. הנשים מלבות את האש בעזרת דלקים מזהמים כמו קרוסין וגללי פרות, ונושמות את העשן המזוהם המיתמר מהאש.

העשן המזוהם מכיל ריכוז של חלקיקים קטנים של פחמן שחור (פיח), שאותם נושמים גם בני הבית. הפחמן השחור גורם למחלות בריאות ולסרטן וגם משפיע לרעה על הסביבה - והוא נחשב למסוכן ביותר עבור בני אדם.

כאשר מחברים את הזיהום שגורמים כל מאות מיליוני התנורים הקטנים ברחבי הודו, התוצאה הופכת קטסטרופלית. אך למרות הסכנה הגדולה מהזיהום, רבים בהודו אינם מודעים לכך, ולפיכך לא נעשים כמעט מאמצים להחליף את התנורים המזהמים בתנורים ידידותיים יותר לסביבה.

זיהום האוויר הוא למעשה אחד הרוצחים השקטים גם כיום. לפי הערכות, 4.3 מיליון בני אדם ברחבי העולם מתים מדי שנה ממחלות שנגרמות מזיהום אוויר, נתון הגבוה ביותר ממספר המתים מ-HIV, מלריה ושחפת גם יחד. רוב מקרי המוות מזיהום אוויר מתרחשים במדינות עניות.

"היערכות היא הכבדה והקפדה על תקני איכות האוויר, הוצאה החוצה של רכבים מזהמים בדיזל וסולר וטרנספורמציה של תחנות כוח פחמיות לתחנות אחרות, נקיות יותר - סולריות, רוח, אנרגיה מתחדשת", אומר פרופ' יאיר.

בכל הקשור לאסון אצלנו בישראל, יאיר נחרץ בדבריו: "מצב כזה לא יכול לקרות בתל אביב. איכות האוויר בישראל בכלל וגם בגוש דן בשיפור יחסי, ולא נגיע למצבים קיצוניים כאלה של זיהום אוויר קטלני כמו שהיו במערב באותם אירועים נדירים. לילות ל"ג בעומר או הבוקר שאחרי היו הדבר הכי קרוב לאירוע מזג אוויר מהסוג הזה, ואני חושב שגם כאן רואים איזושהי עלייה במודעות הציבורית - מדליקים פחות מדורות כדי לא להיקלע למצבים כאלה, שבהם יושבת מעל כל המטרופולין עננה של תחמוצת גופרית ופשוט אי אפשר לנשום את זה".