ההכנה עצמה בבוקר של המשחק הייתה רגילה, השתתפתי באימון קליעות, אבל בדיוק אז התחלתי להבין שאני נכנס למציאות שלא הכרתי לפני כן, בטח כשאני רק ילד בן 20. אני זוכר כל פרט מהרגע הזה עד היום. אתה נמצא בגיל שאתה לא חושב על זה יותר מדי, אתה מנסה לנתק את כל המחשבות סביב זה, ויותר מתרכז במשחק עצמו. ברגע שאתה לא חושב יותר מדי אתה פשוט בא לשחק את המשחק הזה, ודברים טובים קורים בדרך כלל.
כשעליתי על הפרקט בפעם הראשונה עברתי מערבולת של רגשות. כל זמן שאתה לא משחק אתה פשוט יושב על הספסל, אבל ברגע שאומרים לך לעלות אתה מבין שצריך לעשות הגנה ולקלוע, ואז ההתרגשות עולה אפילו עוד יותר - אבל אחרי כמה דקות זה כבר עבר, אתה מבין שאתה משחק כדורסל כמו שאתה משחק תמיד.
לא היו לי חששות, רק התרגשות, בטח מהמעמד והמשחק עצמו. מאז שיחקתי כמעט ב-600 משחקים, אבל המשחק הראשון בהחלט היה חוויה בלתי נשכחת, כמו לכל שחקן שמגיע לפעם הראשונה שלו בקריירה לליגה המקצוענית, או קולע את הסל הראשון שלו. זה פשוט מעמד מאוד מרגש. יש כל מיני משחקים שאזכור כל החיים, כמו האולסטאר או המשחק מול גולדן סטייט שבו קלעתי תשע שלשות, אבל למשחק הראשון עם סקרמנטו יש סימובליות מיוחדת.
הפרויקט המלא – גיבורי הספורט הישראלי נזכרים ברגעים המרגשים שכבשו את הכותרות – היום במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות".