בשנה שעברה הגישה האישה תביעה לחלוקת רכוש לא שוויונית, ובמסגרתה ביקשה לקבוע שהדירה המשותפת שייכת לה באופן בלעדי. בהקשר זה היא טענה שהוריה מימנו 300 אלף שקל מהתמורה עבור הדירה וכי היה ברור שמדובר בדירה ששייכת לה. לדבריה, היא הסכימה לרשום את הדירה גם על שם בעלה לשעבר כדי לקבל תנאי משכנתא יותר טובים ולא לפגוע בו. היא ביקשה לקזז מחלקו את המזונות שמגיעים לבתם בת ה-9 עד גיל 18, ובנוסף לשלול ממנו חלק בזכויות הסוציאליות שצברה מהעבודה מאחר שרוב הזמן התבטל.
הבעל טען מנגד שאשתו לשעבר נוהגת בחוסר תום לב קיצוני כיוון שמדובר בדירה משותפת שרשומה על שם שניהם, המשכנתא היא של שניהם ואין כל עילה שלא לחלק אותה שווה בשווה.
לדבריו אין עילה לאיזון משאבים לא שוויוני. הוא הסביר שהתקשה מאוד להשתלב בישראל ונקלע לדיכאון שהחמיר לאחר שלקה בהפטיטיס. לטענתו, הוא עבד בעבודות מזדמנות ככל שיכל ואף דאג לקבל דמי אבטלה בתקופות שבהן לא עבד. עוד לדבריו, הוא היה המטפל העיקרי בבית ובילדה והאישה לא זכאית לקיזוז מזונותיה.
ואכן, השופטת סיגלית אופק דחתה את רוב טענות האישה. נקבע כי מהראיות והעדויות בתיק עולה כי היא הגישה את התביעה לאחר שהבינה שעשתה טעות כשלא דרשה הסכם ממון והסכימה לרשום את הזכויות בדירה על שם בעלה למרות אזהרות משפחתה והעובדה שהצד שלה מימן חלק מהתמורה.
אלא שחוכמה בדיעבד לא מצדיקה לשלול מהנתבע זכויות שרשומות על שמו בטאבו. השופטת הוסיפה כי באופן כללי ההתנהלות של בני הזוג לאורך הנישואים העידה על שיתוף בזכויות מה גם שהמשכנתא שולמה מהחשבון המשותף.
בפסק הדין נקבע כי הבעל אכן לא תרם רבות למשק הבית, אך התנהלותו נבעה ממצב בריאותי ונפשי לא פשוט, והוא לא פעל ממקום של ניצול או חוסר תום לב. על כן, אין עילה לסטייה מאיזון המשאבים השוויוני שקובע חוק יחסי ממון.
עם זאת, השופטת הסכימה כי התנהלות הבעל מעידה כי הוא לא בהכרח רואה את טובת בתו: המפגשים שלו עמה מצומצמים ובמשך יותר משלוש שנים הוא לא דאג לצרכיה ולא שילם מזונות.
בנסיבות אלה נקבע שכדי להבטיח שלילדה תהיה קורת גג תוכל האישה לקזז את חוב המזונות שצבר עד כה וכן את סכום המזונות הכולל שמגיע לה עד גיל 18 מחלקו של הנתבע בדירה, אם תחליט לרכוש אותו.
ב"כ הנתבע: עו"ד רן בנימין
עו"ד אורן פרץ עוסק בדיני משפחה