מהרגע שהפכת להורה אתה מבין - או לפחות אמור להפנים - שלצד האושר הגדול וההוצאות העצומות שתיכף יגיעו, שינוי הסטטוס הזה יצריך ממך שורת ויתורים. על שעות שינה, על זמן איכות עם בת הזוג, על התמסרות לתחביב יקר וכן, גם על הרכב שבו תנוע מעתה.
או במילים אחרות: כבר פחות חשוב לך מה קורה בתוך המנוע, ואיך המכונית יודעת להיכנס ולצאת מפניות ויותר אכפת לך שיהיה נעים ובטוח לאלו שיושבים במושבים שמאחוריך. כשזה נוגע למשפחה הישראלית הממוצעת ההבנה הזאת מתחדדת: אנחנו עושים הרבה ילדים, יש להם חברים ובחלק לא מבוטל ביומנו אנחנו מסיעים אותם ממקום למקום.
יש לא מעט מכוניות היום שנוצרו במטרה לשנע את יורשי העצר שלך, ואחת המסקרנות שבהן היא הרנו גרנד־סניק החדשה (דור רביעי), שמגיעה אלינו שלוש וחצי שנים לאחר שהושקה בניכר. בעידן שבו יותר ויותר ישראלים בוחרים לטפס בכל בוקר על טפם וילקוטם לתוך ג'יפונים, המיניוואנים נותרו מאחור, כמעין שריד נשכח מהניינטיז. הגרנד־סניק, לצד המתחרה הצרפתית העיקרית שלה, הסיטרואן C4 גרנד־פיקסו (סליחה, ספייס־טורר), רוצה להשיב את הכבוד לקטגוריה שזוהרה עומם.
מרשימה, כמעט מוחצנת
כשעומדים לידה על המדרכה נעים להביט על הגרנד־סניק. הצביעה הדו־גונית, לפחות ברכב המבחן שהגיע בתכלת מטאלי ובגג שחור, מדגישה מכונית נאה, בטח ביחס למקובל בסגמנט הנחשב לאחד מהמשעממים בענף הרכב. היא מספיק גדולה, גבוהה והנוכחות שלה מרשימה על גבול המוחצנת. לפחות במידה שלא תגרום לילדיך להתבאס כשתוריד אותם ליד בית הספר. כנראה שבתמורה ל־165 אלף השקלים שברנו מבקשים עבור גרסת הבסיס (1.33 ליטר, טורבו בנזין, 140 כ"ס) אפשר למצוא מכוניות מהנות יותר לנהיגה, אבל במבחן השימושיות היומיומי היא מנצחת בגדול. גרסת המבחן המאובזרת, אגב, עם 159 כ"ס לאותו מנוע, תעלה לכם כבר 185 אלף שקל.
בפנים מאוד נעים. הדור החדש מרווח מקודמו: הוא ארוך יותר ב־6 ס"מ (463.5 ס"מ), רחב ב־2 ס"מ (186.5 ס"מ) וגבוה ב־1 ס"מ (165.5 ס"מ) ובסיס הגלגלים התארך ב־3.5 ס"מ (ועומד כעת על 280.5 ס"מ). גם תא המטען גדל ב־25 ס"מ ל־233 ס"מ (כששורת המושבים השלישית בשימוש). תנוחת הישיבה גבוהה והחלונות העצומים מספקים ראות טובה למדי. תא הנוסעים - עם מושבי עור בהירים (של הנהג והנוסע גם מתכוונים חשמלית ומציעים חימום ומסאז') ועם פלסטיקה כהה שמורכבת היטב ־ שקט ומרגיע. יש חמישה מצבי נהיגה מחסכוני ירוק ועד ספורט אדום לוהט — עם גרפיקה תואמת ותאורת אווירה בחלל הרכב.
למרות הצמיגים הגדולים (20 אינץ') אין יותר מדי רעשי דרך, אבל מחוץ לעיר, כשהכביש פנוי ומתחילים ללחוץ על הדוושה, יש לא מעט רעשי רוח. כדי שיהיה פחות משעמם יש צימוד אפל קאר ואנדרואיד אוטו, בקרת אקלים מפוצלת עם פתחים ליושבי השורה השנייה (ומה לגבי הילדים שתקועים ממש מאחור?), ושפע תאי אחסון. בגרסה הבכירה, Executiv, תקבלו מסך מגע גדול (8.7 אינץ'), תצוגת נתונים עלית, גג פנורמי ענק (שהיווה אטרקציה לשלושת ילדי בסוף השבוע שבו בילינו בדרכים), תאורת לד מלאה (שמרגישה כמעט יוקרתית) ובאגף הבטיחות יתווספו בקרת שיוט אדפטיבית, התראת שטח מת וזיהוי תמרורים. ואגב בטיחות, פונקציות חשובות כתפעול המזגן ומערכת השמע ניתן לבצע גם באופן ידני מבלי להסיר את העיניים מהדרך. המערכת — שתומכת בעברית - מצריכה לא מעט הסתגלות.
אבל הסיפור האמיתי הוא מה שקורה כאן מאחור. לפחות במקרה שלי, לא מעט נסיעות עם הילדים מתחילות (ונמשכות) בוויכוח מהו תחום המושב של כל אחד מהם, ברמות שעלולות לגלוש לסכסוך שנלווה להתפרקות יוגוסלביה. פתאום האופציה של להושיב אחד מהם - הוא בחר, נשבע לכם - בשורה השלישית ולהשיג שלום רכב, שווה את משקלה בזהב, או לפחות את התוספת שתצרכו לגייס כדי לעבור מרכב משפחתי מהנה יותר לנהיגה למיניוואן מרגיע כמו הרנו גרנד סניק.