לפי גרסת עורך הדין בן ה-49, בדצמבר 2014 הוא סייע למזכירה שלו להרים קרטון של דפי צילום למדף בגובה 1.2 מטר. ברגע שהניף אותו הוא חש כאב חד בבטן ועוד באותו היום פנה לטיפול רפואי שהסתיים בניתוח לתיקון בקע מפשעתי. לאחר שביטוח לאומי סירב להכיר בו כנפגע עבודה הוא הגיש את התביעה.
ביהמ"ש מינה כירורג שיחווה את דעתו באשר לקשר הסיבתי בין התפרצות הבקע לבין הרמת המשקל, וזה קבע כי מדובר במצב מולד וכיום אין לו כל השלכה רפואית. גם אחרי שנשלחו לו שאלות הבהרה מטעם התובע הוא עמד על כך שאין קשר בין האירוע לבין הבקע.
עורך הדין לא קיבל עמדה זו והשופט הסכים למינוי מומחה נוסף. הפעם חוות הדעת הייתה שונה לחלוטין. נקבע כי מדובר בבקע חוזר שהתפרצותו הייתה תוצאה מובהקת של הרמת המשקל החריג בעבודה והמאמץ הפיזי ביום האירוע. המומחה נשאר איתן בדעתו גם בתשובות שמסר לשאלות הבהרה שהגיש לו ביטוח לאומי. מסקנתו הייתה חד-משמעית: "השפעת האירוע על היווצרות הבקע הייתה משמעותית ביותר...".
בדיון שנערך בבית הדין לאחר מכן המליץ השופט יוספי לביטוח הלאומי לאמץ קביעה זו ולקבל את התביעה. הוא הבהיר שכשיש שתי חוות דעת – והמאוחרת ביניהן מיטיבה עם הנפגע והיא מקצועית, מפורטת וברורה - הרי שיש להעדיף אותה.
אבל ביטוח לאומי הודיע כי אינו משנה את עמדתו וביקש לאמץ בכל זאת את חוות דעתו של המומחה הראשון בטענה שקביעותיו של המומחה השני אינן תואמות את הספרות המקצועית. מנגד טען התובע כי חוות דעתו של המומחה השני עדיפה ואילו דווקא חוות הדעת הראשונה לא ברורה ולא שלמה.
השופט יוספי הסכים עמו: "במקרה שלפנינו קבע המומחה הנוסף באופן ברור ונחרץ את קיומו של קשר סיבתי בין עובדות המקרה לבין הבקע המפשעתי בו לקה התובע. המדובר בקביעה רפואית שהובאה במסגרת חוות דעת מנומקת, וראוי לקבלה".
בפסק הדין צוין שחוות דעת המומחה השני עונה על דרישות החוק ועולה ממנה בבירור שהבקע חזר בשל המאמץ הפיזי של התובע באירוע חריג בעבודה. די בכך, קבע השופט, כדי להעדיף אותה ולו משום שמדובר בקביעה מפורטת ומנומקת (אף יותר מזו של המומחה הראשון) והיא מיטיבה עם התובע.
לפיכך חויב ביטוח לאומי להכיר בתובע כנפגע עבודה ולשלם לו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 4,000 שקל.