לצאת מהארון: הסיפור המטורף של ארון הרננדז

לכוכב הפוטבול היה הכל בחיים, הוא הרוויח עשרות מיליוני דולרים בשנה ושיחק בקבוצה הכי טובה ב-NFL. בגיל 27 הוא הורשע ברצח ולאחר מכן התאבד. בנטפליקס ניסו לפתור את חידת הרננדז

 

צפו בטריילר לסדרה של נטפליקס 

 

לארון הרננדז, בעבר שחקן הפוטבול של ניו אינגלנד פטריוטס, היה הכל ב-2013. הוא היה חתום על חוזה של עשרות מיליוני דולרים, הוא קיבל מסירות מהקוורטרבק הטוב בהיסטוריה וקיבל הוראות מהמאמן הטוב בהיסטוריה, הוא שיחק בקבוצה של העיר שבה נולד, הוא היה תופס מעולה, ורץ פנטסטי ואף אחד לא ממש רצה להיכנס איתו לקרבות של חפירות בחסימות על קו ההתקפה. הוא שיחק בסופרבול. נשים רצו אותו, גברים העריצו את האדמה שהוא הלך עליה. וכולם ידעו שלארון הרננדז יש את הכבוד הכי גדול: בספורט שמקדש את מושג הגבריות עד לקצה, הרננדז היה האלפא מייל האולטימטיבי. מה נותנים למישהו שיש לו כבר הכל?

 

שנתיים לאחר מכן, באפריל 2017, הרננדז הורשע ברצח מדרגה ראשונה ונשלח למאסר עולם ללא אפשרות לחנינה וב-2017 נמצא חף מפשע ברצח כפול שאירע שנה לפני הרצח שבו הורשע. ולבסוף, ב-19 באפריל של אותה שנה, חמש דקות אחרי שלוש בבוקר, הוא הוכרז כמת בגיל 27 לאחר שהתאבד בעזרת סדין מיטה בתאו בכלא. הסיפור של הרננדז "הרוצח שבפנים: בתוך מוחו של ארון הרננדז" הגיע החודש לנטפליקס כסדרת דרמה בשלושה חלקים שמנסה להבין לאיפה הסוף הטוב של הסיפור הזה הלך לאיבוד.

 

 

קדם לסדרה הזו תסכית הרדיו המעולה בשישה חלקים של הצוות החוקר של העיתון "בוסטון גלוב" (הצוות נקרא "ספוטלייט" וסרט שנעשה על עבודת התחקיר שלו על פרשת ההתעללויות בכנסיה הקתולית זכה באוסקר). הסרט, מן הסתם קצר יריעה יותר, במדיום הזה לוחצים יותר על בלוטות הרגש. אבל הההבדל העיקרי בין ההגשות, הוא ההבדל בין המדיומים: סדרת הטלוויזיה מאכזבת בגלל שהיא פנתה בסופו של דבר לנושא צהוב שיביא צופים למסך. תסכית הרדיו (שאותו אפשר לשמוע בחינם דרך הירשמות בפייסבוק) מטפל בעובדות ומוליך את המאזין למקום המדויק ביותר בפרשה של הרננדז: מה גרם להרננדז לפנות לדרכים פסיכופטיות ואלימות. הפתרון הוא אולי התרומה הגדולה ביותר של הרננדז לענף הפוטבול, גדולה הרבה יותר מעוד תפיסה או מעוד טבעת אליפות.

 

גם התסכית וגם הסדרה, דרך עשרות ואפילו מאות ראיונות עם אנשים שנגעו בהרננדז במהלך חייו, מספרים את הטקסט הידוע: הוריו התחתנו, התגרשו ושוב התחתנו, אביו נזרק מהבית על ידי אמו מספר פעמים, ותמיד חזר, הם פשעו ונאסרו, ברקע תמיד הייתה האלימות. בין ההורים וכלפי הילדים. לאחר שהאב מת כשהרננדז היה בן 16, התברר שאימו ניהלה רומן עם בעלה של אחותה. הם עברו לגור ביחד. הרננדז איבד את זה: הוא הדרדר בלימודים והתקרב לעולם הפשע. אם לא הספיקה האלימות מצד האב, התברר ששהבייביסיטר של הרננדז הכריחה אותו לבצע בה מין אוראלי, מאז שהיה בן שש ובמשך כמה שנים. חברות של הרננדז, בעיקר בתקופת הקולג' בפלורידה, העידו לעיתונים רבים שלהרננדז היו הרבה בעיות וסימני שאלה בקשר לזהות המינית שלו.

 

 

"מרגיש כמו סבא"

הרננדז היה שחקן כדורסל מצוין ושחקן פוטבול עצום. היכולת שלו גרמה לפלורידה לגייס אותו סמסטר שלם לפני שסיים את התיכון. הוא היה מוכן פיזית למשחק, אבל בשום פנים ואופן לא היה מוכן לחיים: אף אחד לא טיפל במכות שהוא חטף, בהתעללות המינית, בבית האלים, בעובדה שהיה מעשן מריחואנה בכל דקה פנויה ומוריד את השכטה באלכוהול. הוא השקיע שישים שעות בשבוע בפוטבול. לפי עדותו, הוא עלה לכל משחק במדי פלורידה כשהוא מסטול מסמים. הוא נבחר בסיבוב הרביעי בדראפט 2010 על ידי ניו אינגלנד פטריוטס. מקום נמוך בהרבה מהיכולת הריאלית שלו. הרבה קבוצות ויתרו עליו אחרי ששמעו על היסטוריית בדיקות הסמים שלו ואחרי שקיבל ציון נמוך במיוחד במבחן "בגרות חברתית". כשהוחתם היה השחקן הצעיר ביותר בכל הליגה.

 

גם בליגה הרננדז היה שחקן מצטיין, אבל גם כאן בלטה חוסר הבגרות שלו. הוא מכר מספר חולצה לחבר לקבוצה בחמישים אלף דולר, והשתמש בכסף לקניייה סיטונאית של מריחואנה. ב-2012 הוא חתם על חוזה בסך 40 מיליון דולר לחמש שנים. להרננדז היה עכשיו מלא כסף, והוא היה קרוב לשכונה שבה גדל ולפשע שסבב אותה. הוא העסיק שני חברי ילדות בעלי עבר פלילי כעוזרים: אחד היה יבואן הסמים שלו, השני היה אמור להרגיע אותו כשהיה בהתקפי זעם ופראנויה וגם לדאוג לקנות לו כלי נשק. לאורך כל הדרך, הרננדז המשיך לבצע פשעים, חלקם לעיתים חמורים, ולאורך כל הדרך, עד 2013, התהילה מהפוטבול הייתה כרטיס היציאה שלו מהכלא. 75 דקות לאחר שנעצר בביתו בחשד לרצח אודין לויד, ניו אינגלנד הוציאה לעיתונות שארון הרננדז שוחרר מהקבוצה.

 

 

סדרת הטלוויזיה, בניגוד לשם שניתן לה, מתייחסת פחות למוח של הרננדז ויותר לגופו. הנושא העיקרי בה הוא האם הרננדז היה הומו. הוא גדל בבית עם אבא הומופוב, והקלטות של שיחות טלפון שלו כוללות שפה מכוערת כלפי הומואים, אבל קיימות עדויות רבות לכך - חברים לבית הספר, בני משפחה, עורך הדין שלו - שהרננדז היה הומו ושהניסיון שלו לשמור את העובדה הזו בסוד הובילה להדרדרות שלו ולפנייה לפשעים אלימים כל כך.

 

תסכית הרדיו שנקרא "גלדיאטור", מתייחס הרבה יותר למוחו של הרננדז. לאחר שהתאבד נשלח מוחו לאוניברסיטת בוסטון, שם יש מחלקה מיוחדת שבודקת וממפה את הפגיעה המצטברת והטראומה למוח של ספורטאי שסופג זעזועים לאורך זמן. הרננדז אובחן עם התנוונות מוח כרונית עקב טראומה. הרופאים קבעו שהמקרה שלו הוא החמור ביותר שהתגלה בקבוצת הגיל שלו. התנוונות כזו גורמת לאיבוד כושר השיפוט, אי יכולת לשלוט ביצרים, עצבנות, פראנויה, השתוללות של אמוציות. והתקפי זעם. כמו תמיד, המכות שאתה לא שם לב אליהם, הן המכות שבסוף הורגות אותך. באחת השיחות האחרונות שלו מהכלא, ההקלטה משמיעה את הרננדז אומר לעורך הדין שלו: "המוח שלי, אני מרגיש כמו סבא".