ולידם מיקי ברקוביץ, טל ברודי, מוטי ארואסטי, דורון ג'מצ'י, שמוליק זיסמן ושוקי שוורץ, שהרעידו בעבר אולמות, ולכל אלה חלק גדול בהיסטוריה העשירה של המועדון.
ואי אפשר להתעלם מהטקס קורע הלב לקובי בראיינט, בו נטלו חלק שחקני שתי הקבוצות. הקהל בהיכל היה נרגש, כמו ואולי אף יותר מאשר בשישים המשחקים בין שתי הקבוצות.
אחרי עשרה ניצחונות ביתיים רצופים העונה ביורוליג, יאניס ספרופולוס ושחקניו ספגו הפסד ראשון העונה בהיכל. והאמת, שזה צריך לקרות מתישהו.
התחושה אצל רבים לפני המשחק הייתה שמכבי תנצח את יריבתה הגדולה, ריאל מדריד, שניצחה במשחק הקודם משלושה דרמטית. אתמול (חמישי) ריאל נזקקה שוב להתעלות של שחקניה ומאמנה פאבלו לאסו הזיע וגמר כמה בקבוקי מים מינרליים עד שראה את הניצחון בארבע נקודות (81:77), אבל היא הייתה זו ששמרה על היתרון, ולא " גנבה" את הניצחון כפי שהיה במדריד.
למכבי ת"א ולקהל היו הרבה טענות לשיפוט, בעיקר נגד לואיג'י למוניקה, אבל במשחק אליו הגיע למעשה רק שחקן אחד, סקוטי ווילבקין, שניסה לתקן את מה שחבריו עשו, היא יצאה בזול.
משבוע לשבוע מורגש יותר חיסרון הפצועים המושבתים. אחד מאלה שהיה צריך למלא את החלל שנוצר, ארון ג'קסון, היה חלש להחריד ובדקות שריאל נסוגה הוא עשה את כל השגיאות האפשריות.
בסיכום הכללי ריאל הייתה טובה יותר הודות לאנתוני רנדולף, וולטר טבארס ופאביין קוזר. בשבוע הבא יש שני משחקי מלחמה נוספים. ביום רביעי בהיכל נגד חימקי ובשישי באיסטנבול נגד פנרבחצ'ה.
ללא קשר למשחק, מכבי ת"א לא יכלה לקבל החלטה טובה יותר מזו שנפלה השבוע להאריך את חוזהו של ווילבקין לשלוש שנים נוספות.