נתוני "המועצה לשלום הילד" מלמדים כי בעשור האחרון גדל ב־62 אחוז מספר הילדים והנערים עד גיל 14 שניסו להתאבד. בעמותת "בשביל החיים" מסבירים כי הרשתות החברתיות הובילו בין השאר להעצמת החוויה של דימוי עצמי נמוך, של תחושות בדידות ושל חוסר ערך. רויטל ינאי דברת, מטפלת זוגית ומשפחתית בפלטפורמת SomebuddyTherapy:
כיצד נזהה שהילד במצוקה?
מזג סוער: עוצמות התגובות חריפות מתמיד, ולעיתים הילדים אף פועלים בניגוד גמור למצופה ממזגם.
התזמון: השינויים ההתנהגותיים והסימפטומים עלולים להופיע סמוך להתרחשות האירוע הלא־נעים או מעורר החרדה, או בשלב מאוחר יותר.
הילד השקט: ילדים במצב חירום - של נידוי חברתי, פגיעה חמורה או כל סיטואציה מורכבת שהילד לא יודע לפתור - יכולים לפעמים להגיב בקיפאון. הם לא מגיבים כלל. לעיתים המבוגר יכול לחשוב שהילדים "לא איתנו", אך למעשה זו הדרך של הילד להתמודד עם מצב החירום שהוא חווה. ילדים שקטים עלולים לסרב להשתתף בהתנסויות אטרקטיביות, הם בוחרים לא לדבר, לא עונים לשאלות המופנות אליהם, הבעת פניהם אפאתית ולא ברור אם הם כועסים, עצובים או משועממים.
מה מומלץ לעשות כשאנו מזהים שהילד שלנו במצוקה?
שנו את ההתנהגות מולו: חשוב לעודד אותו להשתתף בפעילויות וליצור זמן משותף רגוע. אסור להגיד לו דברים כמו "חשוב שתפעל כדי לצאת מהמצב" - כי הוא עלול להרגיש ששוב הוא לא עומד בציפיות ונכשל.
דברו עניינית, בשפה מעודדת ולא ביקורתית. הימנעו מהערות כמו "חבל שאתה סתם יושב בצד ולא משתתף". במקום זאת אמרו: "אנו סומכים עליך. תצטרף אלינו כשתחליט שאתה מסוגל באמת".
שקפו לו את מה שאתם רואים ועודדו אותו, כך שהוא יבין שאתם איתו בסיטואציה המורכבת שלו. "שמנו לב שאתה שקט ולא שותף לפעילות. אנחנו פה בשבילך ונשמח לשמוע את דעתך".
הסתכלו בעמודים שלהם ברשתות החברתיות - זו לא פלישה לפרטיות, זו בחירה מושכלת להיות חלק מההתמודדות של ילדיכם עם מציאות וירטואלית.
היו כתובת עבור ילדיכם: כשהילד חוזר הביתה ונראה כאילו הוא עבר משהו, אך תשובותיו ריקות ("הכל בסדר") - היו שם איתו, חזקו, דברו איתו ואמרו לו שלא משנה מה קרה, אתם שם עבורו לכל דבר.