מדובר בחשבון שהוקפא עד להכרעה בטענת הבעל שלפיה נרשם על שם אשתו "לצרכים עסקיים" והכספים בו שייכים לו ולחברות שבבעלותו. האישה ביקשה את הכספים לצורך כיסוי המשכנתא על הדירה, תוך שהבהירה כי בשל עיכוב בתשלומים היא והילדים עומדים בפני סכנת פינוי.
הדיינים הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב ציון לוז-אילוז ציינו כי הצדדים היו יכולים לצלוח את הפרידה בקלות, כשלכל אחד הון רב שיבטיח להם ולילדיהם חיי רווחה, אך העוינות ביניהם כל כך קשה שהם ממשיכים לעכב את ההליכים רק כדי לפגוע בצד השני, תוך שהם פוגעים בעצמם ומקריבים את ילדיהם "על מזבח המשטמה ההדדית".
מצב זה, נקבע, לא יכול להימשך. "חובתנו לבוא לידי הכרעה ולהציל את שאפשר להציל", כתבו וקבעו כי לא יעכבו את הגט. עם זאת, הם הבהירו שאין סיבה למנוע מהאישה כל שימוש בכספים שבחשבון.
הדיינים ציינו כי גם אם הבעל יצליח להוכיח את טענתו אין זה אומר שזכויות האישה יישללו כליל. ראשית, משום שכל אדם שרושם נכס על צד שלישי מאינטרסים כאלה ואחרים (שהחוקיות שלהם מוטלת בספק) צריך לקחת בחשבון את ההשלכות.
"לא הכרחי לראות בכל פעולה כזו פיקציה בלבד, יש כר נכבד לדיון באפשרות לראותה כקניין גמור שאף יש לו 'תמורה' בדמות אותו רווח שהניב הנותן בהקשר של אותם שיקולים עסקיים שבגינם השתלם לו – או לפחות כך סבר – כי הבעלות בנכס פלוני לא תהיה שלו אלא של אחרים", נכתב בהחלטה.
כמו כן, מאחר שהבעל טוען כי חלק מהכספים שלו – הרי שלנוכח חוק יחסי ממון יש סיכוי גדול שהאישה תזכה לפחות בסכום שביקשה לשחרר (כרבע מהכספים בחשבון).
לפיכך נקבע כי בני הזוג יתגרשו בהקדם אך בצד זאת ישוחררו מהחשבון עד שני מיליון אירו שלפחות שלושה רבעים מהם ישמשו לצורכי מגורים. בצד זאת, כדי להבטיח שהבעל יוכל לקבל חזרה את הכספים במקרה שטענותיו יתקבלו במלואן, תירשם הערת אזהרה שתאסור על האישה למכור את הדירה עד להחלטה אחרת.