לפני כחודש הגישה האם את תביעת המזונות ובמסגרתה ביקשה לחייב את הנתבע – שלטענתה הוא אבי הילד – במזונות זמניים. לגרסת האם, היא הרתה כשניהלו מערכת יחסים אך הוא עזב אותה כשהייתה בחודש השביעי. מאז הלידה לא התקיים כל קשר בינו לבין הילד והיא זקוקה בדחיפות למזונות.
הנתבע, שמכחיש את אבהותו, הגיש בתגובה בקשה לעיכוב הדיון בסוגיית המזונות. הוא טען שאין מקום לחייב אותו במזונות על ילד שעדיין לא ידוע אם הוא שלו ולמעשה קרוב לוודאי שאינו אביו.
לדבריו, מועד הלידה לא מסתדר עם המועד הראשון שבו קיים יחסי מין עם האם, מה גם שהאם סירבה להצעתו לקיים בדיקת רקמות. לדבריו, בבית החולים נרשם בעלה לשעבר ואבי בנה הגדול כאבי הילד והעובדה שהאם לא ביקשה לשנות את הרישום מעידה שזו המציאות.
האם טענה בתגובה כי הרישום בבית החולים התבסס על מידע שגוי ולא מעודכן, וכי הנתבע הגיש את הבקשה בניסיון להסתיר את מצבו הפיננסי ולחמוק מחובת המזונות.
היא הוסיפה שאין עילה לשלול את אבהות הנתבע רק משום שלא הייתה נשואה לו, תוך שהדגישה כי מערכת היחסים ביניהם הייתה רצינית והוא אף הבטיח להינשא לה ולגדל יחד את הילד. בנוסף היא ציינה כי הנתבע לא התנגד ששמו יופיע בהזמנות לברית המילה של הילד והצהירה כי היא מסכימה לבדיקת רקמות מיידית.
אלא שהשופט פליקס גורודצקי קבע כי לפי פסיקה מנחה של בית המשפט המחוזי אין אפשרות כרגע לחייב את הנתבע במזונות. צוין כי ברמה העקרונית, כאשר נתבע מזונות מכחיש את אבהותו, ההנחיה היא להכריע קודם כל בשאלת האבהות ורק לאחר מכן לדון בסוגיית המזונות.
בתוך כך ציין השופט ששקל אם לפסוק בכל זאת מזונות כעזרה ראשונה לפנים משורת הדין, תוך חיוב האם להחזיר לנתבע את כספו אם יתברר שאינו האב. אלא שלאחר עיון בתדפיסי חשבונות הבנק של האם הגיע למסקנה שאין בכך צורך משום שהיא נמצאת במצב סביר ויכולה לכלכל את הילד עד לבירור האבהות.
הוא החליט בינתיים שלא לחייב את האם בהוצאות וקבע כי עניין זה יוכרע בתום ההליך.