"אני לא יכול לקנא במישהי שאני הכי אוהב בעולם"

הם נפגשו בהצגת ילדים, התאהבו בחזרות והעלו יחד סרטונים על שני מתנחלים צעירים שהפכו לתופעת רשת עם מיליוני צפיות. אבל בזמן שהקריירה של גיה באר־גורביץ' נסקה ללב הפריים־טיים ב"ארץ נהדרת" ו"צומת מילר" — הבעל יוגב יפת נשבע שהוא לא מקנא. עכשיו השניים משתפים פעולה בסדרה "אבא מטפלת", היא בתפקיד הראשי, הוא כבמאי, ומגלים איך שומרים על שפיות בזוגיות אינטנסיבית כזו ולמה בהתחלה שניהם לא האמינו שזה ייגמר בחתונה

היא כבר מסתובבת אוטומטית כשקוראים לה אנאלי ברחוב. כי אין מה לעשות יותר אנשים מזהים את גיה באר־גורביץ' כדמות מהסדרה של אדיר מילר מאשר בשמה האמיתי. גם בבית הקפה שבו נפגשנו כולם נועצים בה עיניים, מוציאים את הסלולרים וצועקים לה "אנאלי, אפשר סלפי". היא כבר רגילה לזה. "מה לא מבקשים ממני", היא אומרת, "אנשים רוצים הקדשות וסרטונים ליומולדת 50 לאבא שלהם ו־80 לסבא ולבר־מצוות".

 

ואיך את מגיבה? זה לא מתיש אותך?

 

"לא, אני משתפת פעולה עם כל בקשה, זה עדיין כיף לי", היא עונה במבטא הצרפתי הכבד. גם היא כבר שוכחת לפעמים מתי מסתיימת אנאלי ומתחילה גיה.

 

עד לפני שנתיים באר־גורביץ' הייתה שחקנית אלמונית, אבל אז פרצה ברשת עם הסרטונים הוויראליים שבהם גילמה את בנהאל, הילד המתנחל. מיליוני הצפיות גרמו לציידי הכישרונות של "ארץ נהדרת" ושל "צומת מילר" לחטוף אותה ומאז הכל היסטריה. באר־גורביץ' כבר בליגה של הגדולים, משפריצה טונות של כישרון בפריים־טיים, ודופקת חיקויים אדירים של בצלאל סמוטריץ' ויעל בר־זוהר ללא שום רגשי נחיתות מכוכבים כמו עלמה זק, שני כהן וליאת הר־לב.

 

עכשיו היא יוצאת עם פרויקט חדש שבו היא משתפת פעולה עם בעלה, השחקן והבמאי יוגב יפת: סדרת הילדים "אבא מטפלת", בה היא אחת השחקניות הראשיות — והוא הבמאי. הם התחילו באותה נקודת זינוק, בסרטונים הוויראליים שהעלו ביחד לרשת: היא הייתה בנהאל, והוא גילם את דמות הקאלט של המתנחל אליקים. אבל בעוד שהיא פרצה בגדול, ותירגמה את ההצלחה ברשת לקריירה מרשימה בטלוויזיה, יפת נשאר מאחורי הקלעים.

 

יוגב, אתה לא מקנא לפעמים בהצלחה של גיה?

 

"מה פתאום! לקנא במישהי שאני הכי אוהב?" הוא מתרעם. "אני הכי מפרגן לה בעולם. ההצלחה שלה היא גם ההצלחה שלי. כשטוב לה, טוב גם לי ולהפך. כשסיימתי את הלימודים ראיתי שהתיאטרון גם יכול להמית לך את החלום. לעשות הצגה יותר מעשר פעמים הורס לך את ההנאה שבדבר. זה הופך להיות כמו עובד במפעל. רציתי ליצור מפעל משלי. למדתי קולנוע, עשיתי סרטי סטודנטים והרגשתי שזה הדבר הנכון בשבילי. החלום שלי הוא לשלב בין הדברים. אני רוצה בסופו של דבר לביים ולשחק את הדברים שאני יוצר, ואני מאמין שזה יקרה".

 

גיה: "אין בינינו שום קנאה, גם לא הקטנה ביותר, רק פרגון מאוד גדול, לכן אנחנו משתפים פעולה כל הזמן. כל אחד מאיתנו רוצה שהשני יתקדם ויצליח בגדול. יוגב הוא הבמאי שאני הכי נהנית לעבוד איתו בעולם. אנחנו באותו ראש".

 

אצל הרבה זוגות אמנים שיתוף פעולה מקצועי יכול להיות מסלול בטוח להתרסקות.

 

"הדיאלוג בינינו מאוד נוח, כל אחד אומר את מה שהוא חושב", אומר יוגב. "לפעמים שנינו מאוד עקשנים, נכנסים ראש בראש, אבל הכל בקטע מקצועי, לא לוקחים את זה הביתה. יש לנו הרבה שעות טיסה משותפות, אז קצת קשה לפגוע באיזון בינינו. יכולנו לא להסתדר — שני שחקנים באותו בית זה גם מתכון לצרות צרורות: שני אנשים שמרוכזים בעצמם יותר מדי, עם עליות ומורדות, אבל אנחנו מנסים לשים את זה בצד. קשה שהמקצוע הזה לא יטלטל אותך, אבל נראה לי שהדי־אן־איי שלנו בסופו של דבר מחפש יציבות וקרקע בטוחים".

 

פלירטוט בחזרות

הם נפגשו כששיחקו בהצגת ילדים בתיאטרון אורנה פורת. "בחזרות הוא היה קורע אותי מצחוק", היא מספרת, "ולקראת עליית ההצגה הרגשתי שהוא מתחיל איתי, אבל אמרתי לעצמי מה, אני אצא עם מישהו מהקאסט? ואם זה לא יעבוד, נהיה תקועים כל הנסיעות בוואן ביחד ונעשה פרצופים אחד לשני. חשבתי גם ששחקנים הם סתם פלרטטנים".

 

"גם אני לא רציתי לצאת עם שחקנית", מודה יפת. "יש את הקלישאות על שחקניות, שהן חיות בסרט, מבולגנות, עם יותר מדי דרמות".

 

חמש שנים אחרי הפגישה ההיא הם כבר הורים לדוד, תינוק חמוד כבן שנה ושלושה חודשים, שמגיע איתם לפגישה בבית הקפה, וגונב את ההצגה מההורים שלו. גיה, בת 29 ("אני 1.50 מ', דברים טובים באים באריזות קטנות") היא בת קיבוץ געתון. סבא שלה היה האדריכל מנחם באר ודוד שלה הוא הכוריאוגרף והמנהל האמנותי של להקת המחול הקיבוצית רמי באר. לא פלא שבחרה במחול ובמשחק. כשמלאו לה 11 נפטר אביה משה. "הוא היה חולה במלנומה והמוות שלו ממש הימם אותי", היא משתפת. "אי אפשר לתאר במילים את הטלטלה שילדה עוברת בגיל כזה כשהיא מאבדת את אבא שלה. שלוש שנים התאבלתי. הפסקתי לרקוד, ובמקום ללכת לבית הספר הייתי נשארת לישון, הגעתי למצבי קיצון. אבל יצאתי מזה כשהחלפתי את העצב בעשייה וביצירה וזה מילא אותי שמחה".

 

באיזה רגעים אבא שלך הכי חסר לך?

 

"כמעט בכל רגע, במיוחד בחתונה שלי ושל יוגב וכשדן נולד. עצוב לי שהוא לא יכול לראות את הילד היפה והמתוק הזה. אני יודעת שמבחינת הקריירה שלי הוא היה מאוד גאה בי".

 

יפת, 34, נולד בפתח־תקווה למשפחה דתית. בגיל 17 חזר בשאלה. "הייתי ילד מאוד רזה", הוא אומר. "כולם היו גברים ואני הייתי שחיף. חשבתי שלהיות רזה זה חלש, לא אטרקטיבי, לכן התבלטתי בהומור. הייתי הליצן של הכיתה, זה שעושה את ההצגות בבית הספר". מאז הספיק יפת ללמוד משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין וקולנוע באוניברסיטת תל־אביב, לשחק בתיאטראות השונים ובקולנוע, ולזכות בפרס השחקן המצטיין בתיאטרונטו על משחקו ב"סמיר ויונתן".

 

את הפריצה הגדולה שלה חייבת באר־גורביץ' לסרטונים הוויראליים על ז'ולייט הצרפתייה ולסדרת היוטיוב שהעלו היא ויוגב לרשת וגוללה את קורותיהם של הילדים המתנחלים בנהאל ואליקים. "אנשים שהיו אז בני 15 והם היום בני 20 אומרים לי 'גדלנו עליהם'", היא מספרת. "לא האמנו שהסרטים יצליחו כל כך".

 

יוגב: "הסרטונים לא נעשו כדי לקבל מחיאות כפיים ולייקים. יש לך זעקה קטנה בפנים שאתה חייב להוציא אותה, והאינטרנט נתן לי את האפשרות לזעוק אותה החוצה. למזלי אנשים גם אהבו את זה".

 

איזו מהדמויות שגיה עושה אתה הכי אוהב?

 

"הכי מצחיק אותי כשהיא עושה דמויות גברים, כמו סמוטריץ'", אומר יוגב. "אבל זה גם היה הרגע שבו דוד הפסיק להגיע לסט של ארץ נהדרת, כי כשהיא היניקה אותו עם זיפים זה כנראה הרתיע אותו. הוא לא הבין מה קורה לאמא שלו".

 

יעל בר־זוהר התלהבה

 

"אבא מטפלת" (החל מיום ראשון בערוץ TeenNick ב־yes וב־Hot) עוקבת אחרי אב לבת יחידה (סמו), שנאלץ לקטוע את שגרת הבטלה שלו אחרי שלא הצליח לקנות לה מתנת יום הולדת. בגיל 40 הוא מחליט למצוא עבודה, וממציא לשם כך את עצמו מחדש כ"לילי סיירוס", אופר החלומות של משפחת דנינו־מינאז' האמידה מאוד. לצד באר־גורביץ' ויובל סמו מככבים בסדרה גם רבקה מיכאלי, דאנה איבגי ורוי מילר. "עשיתי הרבה סדרות לילדים, אבל זאת הפעם הראשונה שיש לי תפקיד ראשי", אומרת גיה. "סדרות לילדים צריכות להיות מצחיקות, אז למזלי לוקחים אנשים שיודעים להצחיק. אני רק מרוויחה מזה. כיף לי שגם כאן אני עובדת עם יובל סמו. הוא קורע מצחוק גם במציאות, אבל מצד שני הוא בנאדם מאוד רציני, כמוני. גם אני לא עובדת בלבדר ולהצחיק אותך. כל הקומיקאים הם בסופו של דבר אנשים מאוד רציניים. הצחוק הוא לפעמים רק מסכה שהם שמים על עצמם".

 

יוגב: "יובל הוא שחקן מתנה. כישרון ענק, מאוד רציני ומקצוען. אתה אומר לעצמך, בטח הוא יהיה מפוזר ומשוגע כמו הדמויות שלו, אבל ממש לא. הבנאדם רציני ועושה את העבודה חבל על הזמן. הוא פשוט נכנס ללב ולבטן של כולם. כולם מתחברים להומור שלו ומתים עליו".

 

ומה לגבי להצחיק מבוגרים? איך בונים דמות כמו בצלאל סמוטריץ'?

 

"אני צופה בחומרים שלו מהחדשות, בראיונות ובהרצאות, מסתכלת איך הוא מדבר, מה הקטע של הבנאדם, ומה מאפיין אותו, כדי להחליט מה הכי כדאי להבליט מהדמות. אצל סמוטריץ' הדברים הכי קשים ונוראיים, כמו הדיבורים ההומופוביים והגזעניים, נאמרים עם חיוך וחן. זה הפער הגדול".

 

הוא הגיב לחיקוי שלו?

 

"לא. אני מתארת לעצמי שהוא לא לקח את החיקוי שלי הכי בהומור. לאנשים לא נעים הרבה פעמים לראות את הקטעים שעושים עליהם. דווקא יעל בר־זוהר שיתפה את התמונה ששמתי בסטורי ושאלה את העוקבים שלה אם זה דומה לה. זה היה מה־זה־כיף ומפרגן. המאפרת עשתה כאן עבודה נהדרת. גם טיילור ובן זיני אהבו את החיקוי שלהם. משירי מימון לא שמעתי".•