"קינאתי בגיבורה שהמצאתי אז ניסיתי סקס עם אישה"

עד גיל 30 וקצת עדי בן דוד הייתה עוד רווקה תל־אביבית סטרייטית שמתבאסת מדייטים גרועים. בעקבות אתגר שהציבה לה חברה, היא התחילה לכתוב ספר אירוטי על רווקה סטרייטית שנמאס לה והיא מחליטה לעבוד צד. תוך כדי הכתיבה בן דוד החלה לקנא בגיבורה שיצרה והחליטה לחקות אותה. היום אחרי שיצאה מהארון היא מודה: "הגיבורה שלי הייתה יותר אמיצה ממני"

שמעתם פעם על סופרת שיצאה מהארון בעקבות הגיבורה שלה? זה פחות או יותר מה שקרה לעדי בן דוד, שכתבה רומן רומנטי עברי קליל, צ'יק ליט, שגיבורותיו הן נשים: "אהבה זה סיפור אחר" (בהוצאת צמרת) — סיפור אהבה לסבי כשר, גאה וישראלי.

 

הגיבורה נושאת את השם הסקסי אַלי (קיצור של אלגרה, היא נקראה על שם סבתה) ומגלה את עצמה בשלב די מאוחר בחיים, הרבה אחרי הצבא, כשהיא כבר בעיצומה של קריירה משגשגת בהנהלת חברה מצליחה להפקת אירועים. למה זה קורה לה רק עכשיו? החיים, אתם יודעים, מלא דייטים לא מוצלחים עם גברים, מחשבה שאולי כדאי לנסות משהו אחר, ובעיקר רגע אחד קסום ונדיר, שבו מופיעה לפתע הבחורה הנכונה.

 

"מה שמיוחד בסיפור הוא שמדובר על דמות ראשית שלא נאבקת בעצמה על כך שהתאהבה באישה", אומרת בן דוד, "אלא מחליטה 'ללכת עם הראש בקיר' ולהבין אם זה באמת מה שחסר לה בפאזל של החיים. לא מדובר על אהבה נכזבת/ משבר זהות/ שברון לב/ דחיה חברתית, שבדרך כלל מאפיינים את הז'אנר של הקהילה — מדובר על רומן קומי עם ביקורת עצמית, הומור עצמי וההבנה שאנחנו השופטים הכי חמורים של עצמנו ולפעמים שווה לתת קרדיט לסביבה שלנו, שתאהב אותנו כמו שאנחנו באמת".

 

אז למה בעצם אלי יוצאת מהארון רק עכשיו?

 

"תלוי מאיזו בחינה מסתכלים על זה. כמובן שמבחינת הקודים של הקהילה זה מאוחר מאוד אפילו, אבל כנראה שהגיבורה שלי גילתה את עצמה בשלב שבו היא הייתה מוכנה להתמודד עם זה ולקבל את עצמה".

 

הדבר האמיץ שעשיתי

 

עדי בן דוד, 37, היא מנהלת מותג בטמפו, כרגע לא בזוגיות. עד גיל 30 וקצת הייתה עוד רווקה תל אביבית סטרייטית שמתבאסת מדייטים גרועים. בעקבות אתגר שהציבה לה חברה, היא התחילה לכתוב ספר באווירת "50 גוונים של אפור" על רווקה סטרייטית שנמאס לה והיא מחליטה לעבוד צד. תוך כדי כתיבה התחילה לקנא בגיבורה שיצרה — ואז חיקתה אותה. "כשאני חושבת על התהליך שאני עברתי, אני די משוכנעת שליציאה מהארון מוקדם יותר הייתה יכולה להיות השפעה גדולה על מסלול חיי הרומנטיים, אבל כמו שאומרים — כל דבר בזמנו.

 

"כל תהליך היציאה מהארון למעשה הוא ערבוב של המציאות עם הנחות יסוד שהיו לי באותה תקופה, כי חלק מהדברים הייתי צריכה להשלים עם הדמיון, ולו רק בגלל שהגיבורה שלי הרי יצאה מהארון לפניי. החלקים בהם היא חושבת לעצמה מה יגידו, מה היא הפסידה מכך ששמה את דעתם של אחרים לפני האושר שלה והחששות מתגובת המשפחה — הם למעשה שלי, אבל היא הייתה הרבה יותר אמיצה ממני והחליטה כשזה הגיע למעשים". אבל כיוון שגיבור ספרותי, שפיצי ככל שיהיה, לא יכול להיות חכם יותר או אמיץ יותר או מצחיק יותר מהאדם שכותב אותו, לא מפתיע שבן דוד אומרת: "למעשה, את הדבר הכי אמיץ שאלי עשתה בספר אני עשיתי בחיים לפניה".

 

מה זה היה?

 

"להתוודות בפני הבחורה שבה הייתי מאוהבת באותה התקופה, שאכן אני מאוהבת בה ושזה לא בשליטתי".

 

אז היית מהסטרייטיות שבאות רק להתנסות, שוברות ללסבית את הלב ואז חוזרות לגברים? עד כמה רחבה התופעה ואיך מתמודדים מולה?

 

"תופעה רחבה מאוד. בגילים צעירים זה מגניב ומרגש לשני הצדדים, אבל ככל שמתקדמים לכיוון ה־30 ומעלה זה ממש בגדר תמרור עצור ולכן הרבה יותר קשה להתחיל תהליך של יציאה מהארון בגיל כזה, כי כולן נזהרות ממך כמו מאש. היו בנות שממש אמרו לי שאני מוצאת חן בעיניהן, אבל הן מעדיפות לנסות קשר רק אחרי שאתנסה עם בנות אחרות, ואני יכולה לגלות שחלקן באמת פנו אליי אחרי שנתיים ושלוש כדי לגשש מה הסטטוס שלי. אבל אחת מיוחדת לליבי לא התרגשה מחוסר הניסיון שלי וזה זרם נהדר".

 

את כותבת בספר: "להכיל את עודף הרגשות שבמערכת יחסים עם אישה" זה יכול להיות יותר מדי לפעמים?

 

"נשים חיות על מפלס רגש הרבה יותר גבוה, אז יש רגעים שזה מעצים את הקשר ויש רגעים שזה יכול להוביל לדרמה מיותרת, אבל זה בהחלט מפלפל את העניינים. לי באופן אישי יש מפלס רגשות של גבר ממוצע, אז יש לי מקום להכיל עודף רגשות".

 

צקיך תקופת צינון

 

מקריאה בספר מתקבלת תחושה של קהילה קטנה שבה כולן מכירות את כולן. כאשר אני שואל אותה איך מסתדרים ומתנהלים בסביבה כזו, בן דוד עונה בפשטות: "נשארות חברות. זה נשמע מוזר, אבל זה ממש ככה: אחרי שקשר זוגי מסתיים יש תקופה של צינון ואז אפשר להגיש מועמדות לידידות. לרוב זה מתקבל. אין לי רזומה מרשים של אקסיות, אבל עם אלו שכן אני בקשר חברי, בין אם רחוק ובין אם קרוב יותר".

 

כשסיפרת למשפחה היה קשה או שגם את הופתעת לטובה כמו אלי?

 

"כל כך הופתעתי לטובה. בשום שלב ובשום סיטואציה לא הרגשתי שהנושא בעייתי מבחינת המשפחה שלי, הקרובה והמורחבת".

 

הגיבורה השנייה של הספר, אמה, מושא האהבה של אלי, היא אחת שלא רוצה קשר ומנפצת את הקלישאה העתיקה על לסביות שתמיד ממהרות לקנן. "יש כמות קטנה של כאלו", מדווחת בן דוד, "ויש את המקרים שאחרי שיברון לב באה תקופה של החלמה, שבה אנו מחפשות חיבורים פיזיים ולא רגשיים. השמועות שלסביות עוברות לגור יחד בדייט שני הן לא נכונות בכלל. רחוק מהאמת, הן עוברות לגור יחד רק אחרי דייט שלישי!"