הליך פשיטת הרגל נגד מקסימוב (55) נפתח על ידי אחד הנושים ב-2007. לפני כמה חודשים סיים מקסימוב לרצות כ-18 שנות מאסר והגיש באמצעות עו"ד יפית לבון בקשה לצו הפטר, שיותנה בכך שמקסימוב יעביר לקופת הנושים 45 תשלומים של 500 שקל בחודש.
עו"ד לבון טענה כי מקסימוב חולה סוכרת ומשתכר 5,100 שקל מעבודה כרתך. למרות מצבו הבריאותי הוא מתכוון לעבוד במקום נוסף כדי שיצליח לעמוד בתשלומים לקופת פשיטת הרגל ולקיים עצמו בכבוד. עוד נטען כי מקסימוב ריצה את עונשו, שילם את חובו לחברה ושיתף פעולה ככל יכולתו במסגרת ההליך, ואחרי 13 שנות הליכים יש לאפשר לו לחיות בכבוד ככל אדם נורמטיבי.
עו"ד מיכל לדר-רוזן מטעם הבנק למסחר התנגדה למתן ההפטר בטענה שהצעתו של מקסימוב לא תניב כל תועלת לנושים, כשהבנק הוא הנושה העיקרי. לדבריה, אם יינתן הפטר והבנק לא יהיה חלק ממנו הוא גם לא יוכל לגבות כספים מהקופה ותיווצר העדפת נושים אסורה.
עו"ד נחמה אבן-ספיר מטעם כונס הנכסים הרשמי הצטרפה לדברים והוסיפה כי כלל לא ניתן לתת הפטר בתיק שנפתח על ידי נושה וכאשר החוב העיקרי נצבר כתוצאה ממעשי מרמה חמורים. עוד לעמדת הכנ"ר, אין מקום לתת פרס לאדם שלאורך שנים לא עשה דבר כדי להביא לצמצום החוב והיה שותף למעילה שהובילה לקריסה של בנק ולפגיעה במדינה ובציבור.
אבל השופט ברנר החליט לפטור את מקסימוב מהחובות שצבר כלפי כלל הנושים למעט הבנק למסחר והמרכז לגביית קנסות, שלו הוא חייב כ-66 אלף שקל.
הוא ציין כי אין ספק שלפי פקודת פשיטת הרגל, החוב להנהלת בתי המשפט אינו בר הפטר וכך גם החוב לבנק, שנוצר בדרכי תרמית. ואולם, העליון קבע כהלכה שאפשר להפריד בין שני סוגי החובות ולהוציא צו הפטר שיתייחס רק לחובות בני הפטר. השופט הוסיף כי אין כל הוכחה שהחובות של מקסימוב לנושים האחרים נוצרו בחוסר תום לב או כתוצאה ממעשי מרמה, בפרט נוכח העובדה שאף אחד מהם לא התייצב לדיון.
כמו כן, השופט ציין כי אין לזקוף לחובתו את העובדה שנוכח מאסרו לא יכול היה לתרום יתר על המידה להליך, תוך שהדגיש כי הנאמן עצמו ציין שמקסימוב שיתף עמו פעולה וסייע לו ככל יכולתו בהתחשב בנסיבות.
לפיכך, בקשתו של מקסימוב התקבלה. נקבע כי ההפטר הסופי יינתן לאחר שיצטברו בקופה 22,500 שקל. בצד זאת, השופט ציין כי יש לבדוק אם הבנק למסחר יוכל לקבל דיבידנד מהתשלומים האמורים, והורה לצדדים להשלים טיעונים בנושא.