זו קריאה שלישית לנוסעי הטיסה הזאת, אולי האחרונה שעוד יכולה להחזיר אותנו הביתה. לבית כמו שהכרנו אותו. לבית כמו שהיה פעם, לפני שהתחיל הטירוף הגדול. לפני שאת השפיות והנורמליות שטפו ההסתה והשיסוי, ההכפשה והביזוי, ונהרות של שנאה ואלימות זרמו ברחובות. לבית כפי שהיה לפני שהפכנו להיות החברה השסועה והמפולגת שאנחנו עכשיו. לימים שהיה פה חוק (גם אם לא היה סדר), שממלכתיות לא הייתה מילה גסה, ובחברה הישראלית הייתה סולידריות. תחושה של שותפות גורל. של אינטרסים משותפים.
זו קריאה שלישית, ואצל חלק גדול בציבור יש תחושה של דחיפות ובהלה. של מצב חירום. אחרי שלוש מערכות בחירות כולנו כבר יודעים מה עומד על הפרק. אף אחד לא באמת חושד שיש פה פערים אידיאולוגיים גדולים. במערכת הבחירות השלישית לא היה אפילו ניסיון למראית עין, כאילו מעניין את מישהו מצבה של מערכת הבריאות, מצב הקשישים, הכלכלה או אפילו המצב הביטחוני. גם בימין וגם בשמאל מבינים שיש רק דבר אחד שעומד פה על הפרק: ראש ממשלה שמואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, שבעוד שבועיים ייפתח משפטו ושמוכן לעשות הכל כדי להימלט מאימת הדין.
זו הסיבה ואין בלתה שבגללה אנחנו הולכים עכשיו לבחירות שלישיות, וזו הסיבה שאנחנו עשויים למצוא עצמנו עומדים בפני בחירות רביעיות. כדי להישאר ברחוב בלפור ולהרחיק עצמו מבית המשפט המחוזי בירושלים - נתניהו יהיה מוכן לשתק את המדינה לעוד חודשים רבים, ולגרור אותנו לסיבוב בחירות נוסף.
מיותר לסכם את מערכת הבחירות הזאת. אין אזרח שלא מודע לתהומות הבוץ והטינופת שאליהן נגררנו, לשפל הערכי, המוסרי, האתי, האנושי שהתגלו מדי יום לנגד עינינו. שיאו היה אמש, עם השמעת ההקלטה שחשפה אילנה דיין, שמוכיחה כי ראש הממשלה שיקר כשאמרשהוא לא דיבר עם גיא חוברה, הרב המדובב של ישראל בכר, שבא אליו לייעוץ בענייניו האישיים. מההקלטה עולה שנתניהו דיבר גם דיבר, יזם ואף וידא שישראל בכר ייחשף בקולו.
נדמה לי שאף אחד לא נפל מהכיסא כשהתברר שנתניהו שיקר בשידור חי. בואו. זה לא השקר הראשון שנחשפנו אליו, לא בשנים האחרונות ובוודאי לא בחודשים האחרונים. האם זה ישפיע על תוצאות הבחירות? ספק גדול. או כמו שאמר האיש הכי קרוב לבנימין ושרה נתניהו, נתן אשל, בהקלטה שנחשפנו אליה ערב קודם: "הלא־אשכנזים שונאים הכל... השנאה הזאת היא שמאחדת את המחנה שלנו... הם לא מבינים שהלכת לפוליטיקה בשביל לעשות טוב לעם. הלכת לפוליטיקה כי הלכת לגנוב, ואתה צריך להיות גבר".
אבל עוד לא מאוחר מדי. זה תלוי בנו. אנחנו עוד יכולים לעלות על הטיסה שתחזיר אותנו הביתה. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה ללכת להצביע. אין שום תירוץ שמצדיק הימנעות מהצבעה. לא וירוס הקורונה שינוע מן הסתם מחר בהמוניו אל הקלפיות, גם לא אדישות, עייפות, ייאוש, או אמירות כמו "ממילא הכל יהיה אותו דבר". וכל מי שיעמוד מחר מאחורי הפרגוד וישלח את ידו אל הפתק, שיזכור טוב־טוב מה עומד על הפרק. 61 מנדטים לנתניהו פירושם המשך שלטונו של נתניהו, עם הכוח להעביר בכנסת כמעט כל מה שהוא רוצה. להחליף את היועץ המשפטי לממשלה, למנות מפכ"ל, שביחד עם שר משפטים, פרקליט מדינה ומבקר מדינה מאנשי שלומו - השמיים הם הגבול.
שלשום, בראיון לרינה מצליח, נתניהו רמז על המשך מסלול הבריחה שלו: השופטים השמאלנים שנבחרו להיות שופטיו. וזה רק מתאבן למה שיקרה כאן בחודשים הקרובים. מי שלא רצה ראש ממשלה עם חסינות, עוד עשוי לקבל ראש ממשלה עם חוק צרפתי רטרואקטיבי.
זו קריאה שלישית, אולי קריאה אחרונה, לכל מי שרוצה לראות כאן שינוי. אז אולי גנץ הוא לא המועמד שדמיינו לנו. אולי קיווינו לאדם יותר מנוסה, יותר רהוט, יותר ערמומי, יותר פוליטיקאי. יותר קילר מאשר הילר. כי ככה לימדו אותנו: שראש ממשלה יכול להיות רק מי שיש לו קילינג אינסטינקט.
ואולי גנץ לא יחזיר את החיוך לרחובות, אבל לפחות יחזיר את השפיות.