בני הזוג, שנקלעו למשבר כלכלי, לקחו ב-2017 הלוואה חוץ-בנקאית מחברה בשם "י.ח.ד יזמות". תקופת ההחזרים נקבעה ל-24-6 חודשים. בהסכם הועמדה הריבית על שיעור של 2.5% לחודש ו-30% לשנה, ואשר יחד עם ריבית הפיגורים עומדת על 56.16%.
התקופה המקסימאלית של ההלוואה הסתיימה ובני הזוג לא שילמו את הריבית ואף לא החזירו את הקרן, בסך שני מיליון שקל. במקום זאת הם הגישו תביעה נגד המלווה שבה ביקשו לבטל את ההסכם או להפחית את הריבית. הם טענו שההסכם נוגד את חוק אשראי הוגן וחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות ומדובר בהסכם דרקוני ומקפח. החברה ביקשה מנגד לכבד את ההסכם וטענה כי בני הזוג חתמו עליו מרצונם החופשי והחוק לא חל על ההלוואה.
באוקטובר 2019 קיבל בית משפט השלום בקריות את התביעה באופן חלקי. ההסכם לא בוטל אך הריבית הופחתה לריבית החריגה המקסימלית הנהוגה בבנק לאומי על סכומי הלוואה בסדר גודל דומה. בית המשפט הבהיר כי הוראות חוק אשראי הוגן אינן חלות על ההלוואה שכן סכום ההלוואה המקסימלי שעליו חל החוק הוא 1,197,707.36 שקל. עם זאת נקבע כי אין מניעה שבית המשפט יתערב בשיעור הריבית כשמדובר בריבית נשך שברור שנקבעה תוך ניצול מצוקתם של הלווים ופערי הכוחות בין הצדדים.
החברה ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה, וטענה שבני הזוג הם שחיזרו אחריה וביקשו את ההלוואה, ולא נתנו כל הסבר מדוע לא החזירו את חוב הקרן עד היום. לשיטתה, הריבית שנקבעה בהסכם סבירה שכן מדובר בהלוואה בסיכון גבוה. בני הזוג טענו כי אין להתערב בפסק הדין והדגישו שהריבית קיצונית ורצחנית והחברה ניצלה את מצוקתם.
ואכן, השופטים יגאל גריל, בטינה טאובר ואיל באומגרט דחו את הערעור. הם הבהירו כי גם במקרים שבהם חוק אשראי הוגן אינו חל על הלוואה, המלווה אינו יכול לקבוע כל שיעור ריבית שהלווה הסכים לו, גם אם ברור וגלוי לעין כל כי המדובר בריבית נשך.
בנסיבות אלה, הריבית שנקבעה גורמת לחוב לתפוח ולהגיע לממדים מפלצתיים של מיליוני שקלים, אשר בני הזוג לעולם לא יוכלו להתמודד עימם. "ניכר שמדובר בחוזה הנוגד את תקנת הציבור והסוטה מכל מידה של הגינות וסבירות", כתבו השופטים. "ראוי להתערב ולהפחית את שיעור הריבית, גם תוך פגיעה מסוימת בעקרון חופש ההתקשרות בחוזים, ולו על מנת שלא יימצא בית המשפט נותן ידו להתקשרות בלתי מוסרית".
הם הוסיפו כי לנוכח שיעור הריבית הקיצונית, החברה והעומד בראשה יכלו להניח מראש שהלווים לא יעמדו בהחזרים החודשיים אך בכל זאת ניצלו את מצוקתם. החברה חויבה בהוצאות בסך 15 אלף שקל.