האירוע התרחש בינואר 2014 באתר שבו ביצע הקבלן "יעקב אשל ת.ע.ש פיתוח" עבודות תשתית. לפי גרסת הפועל, שהתקבלה במלואה, לאחר שהדופן התמוטטה עליו הגיע טרקטור שחילץ אותו מבין ההריסות והוא פונה לבית החולים קפלן, שם אותר אצלו שבר מרוסק של עצם הבריח שהצריך ניתוח וטיפולי שיקום.
ב-2017 הוא תבע מהקבלן פיצויים על הנזקים שנגרמו לו בעקבות התאונה שהותירה אותו עם פגיעה תפקודית משמעותית. הקבלן התכחש לתביעה וטען בתחילה שהתאונה כלל לא התרחשה. לאחר מכן טען שלא היה המעסיק של התובע באותה תקופה ולבסוף טען שמדובר בתאונת דרכים בשל מעורבותו של הטרקטור.
אלא שבפסק דין דחה השופט מהנא את כל טענותיו של הקבלן נוכח ראיות מובהקות המעידות על קיומם של יחסי עבודה בינו לבין הפועל, כמו תלושי שכר, טופס תאונה שהוגש לביטוח לאומי, אישור העבודה של הפועל ועוד. גם הטענה שמדובר בתאונת דרכים נדחתה לאחר שהוכח כי הטרקטור הגיע לצורך חילוץ הפועל ולא היה לו כל קשר לתאונה עצמה. בעקבות עדויות שהובאו מטעם התביעה, שלפיהן הפועלים לא קיבלו הדרכה מתאימה ולא סופקו להם אמצעי מגן, נקבע כי הקבלן התרשל ואחראי באופן מוחלט להתרחשות התאונה ולנזקי התובע. על כן, ההליך המשיך לדיון בנזקים ובסכום הפיצוי שעל הקבלן לשלם.
השופט מהנא קיבל את עמדת המומחה מטעם הפועל שלפיה נותר עם הגבלה משמעותית בכתף משום שהשבר היה מרוסק, תוך דחיית טענת הקבלן כי הפגיעה הייתה בעצם סטאטית ולא יכולה לגרום למגבלה שמפריעה לעבוד.
התקבלה גם טענת התובע שהשכר הממוצע במשק בענף הבנייה בתקופת התאונה עמד על 5,000 שקל בחודש, חרף טענת הקבלן כי התובע השתכר סכום נמוך בהרבה. לגבי הפסדי שכר לעתיד נקבע כי יחושבו לפי השכר הממוצע בענף הבנייה לעובדי שטחים נכון להיום, העומד על 7,955 שקל.
בהתבסס על נתונים אלה ועל נכות תפקודית של 10%, נפסקו לתובע 20 אלף שקל עבור הפסדי שכר לעבר ועוד 191,250 שקל עבור הפסדי שכר לעתיד. כמו כן נפסקו 20 אלף שקל על כאב וסבל, 5,000 שקל על עזרת הזולת ו-5,000 שקל על הוצאות רפואיות.
בסיכומו של עניין, לאחר שהופחתו תגמולי ביטוח לאומי של כ-30 אלף שקל שקיבל התובע בגין תאונת העבודה, חויב הקבלן לשלם לו פיצויים של כ-211 אלף שקל בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 37 אלף שקל.