כולנו בסירה אחת

None

הגיעה העת לומר די. די להכות איש על חזהו של רעהו, די לפסטיבל ההאשמות הבין־מגזריות - כשחילונים מאשימים את החרדים בכלל, ואת תושבי בני־ברק בפרט, בהתפשטות הקורונה, וחרדים זועקים נגד מבקרי הפארקים החילונים. כולנו בספינה אחת בים סוער שמספר החורים בתחתיתה גדל מיום ליום.

 

כולנו חפצי חיים, ובכל מגזר הרוב הגדול ממושמע אך יש חריגים. כדי לצאת מהסכנה הגדלה הזאת עלינו לדבר לחריגים הבעייתיים בשפתם ולנצל חוזקות קיימות. לא לתלוש זה את שערותיו של זה.

 

בלוויה השערורייתית במוצ"ש בבני־ברק השתתפו 400 מתוך 198,900 תושבי העיר. למה להכתים את כולם? הפסיקו לתייג מפירי חוק ומסכני חיים כחרדים, בשעה שהתקשורת לא מתייגת כחילונים את רוכבי האופניים בפארקים, את מרביתם של האלף שחטפו דוחות בשבת האחרונה על הפרת הכללים. הפעילות היחידה שתהיה יעילה לאורך זמן במגזר החרדי היא פעילות שתבוא מתוכו, תוך ניצול חכם וממוקד של מובילי דעת קהל.

 

התנשאות לא תעבוד - אבל כן הסברים מה זו קורונה. מה היא עושה לריאות של האדם. מה הסיכוי האפסי של חולה קשה לשרוד קורונה בלי מנשם. וכי בקצב הנוכחי בשביעי של פסח לא יהיו מספיק מנשמים. המסרים האלו לא עברו מספיק טוב במגזר, שביום־יום הוא משקיען עצום בהצלת חיים, אבל חלק ממנו לא חשוף לאינטרנט ולטלוויזיה. יש לעשות זאת באמצעות רופאים המקובלים על המגזר שיודעים לכבד ולהכיל. הגיעה שעת האחריות. הבלתי אחראים משחקים בחיי כולנו.

 

כשהרב גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז', יצא בערב שבת האחרונה בשיתוף הרופא הבכיר ד"ר משולם הרט במכתב חריף וחריג שהתפרסם ב''יתד נאמן'' הליטאי וקרא להישמע להוראות הרופאים ומשרד הבריאות, הוא הוריד פלאים את מפלס היציאה לרחוב. קול קורא בחתימת הרב קנייבסקי יעצים את המסר. זהו פורמט שיש לחזור עליו עם אדמו”רים וראשי ישיבות. לגייס את המלמדים ב"חדרים" שמתקשרים יום־יום טלפונית עם התלמידים ויפצירו בהם להישאר בבית. להסביר שהם מקיימים מצוות פיקוח נפש. לאנשי החינוך בחדרים בישיבות ולמנהלות הסמינרים והמורות לבנות יש כוח השפעה עצום על הילדים ובני הנוער שיכולים להיות סוכני זהירות משפחתיים וחברתיים.

 

יש לרתום יותר את מנהלי ארגוני העזרה ההדדית בכל הריכוזים החרדיים בארץ. לגייס את עשירי החרדים לממן מסע הסברה פנימי, וגם חיצוני. כולנו טעינו בעבר. אף אחד לא העלה בחלומות הבלהות שלו שווהאן זה כאן.

 

כשחזרתי לפני כחודש וחצי מארה''ב התרעתי על היסטריה, וכעת אני מכה על חטא. זילזלנו. מכל המגזרים, בכל הגילאים. המשכנו לטוס לחו"ל, גם אחרי ההגבלות. בתום לב, בבורות ובשאננות ייבאנו קורונה ממשחקי כדורגל, ממפגשים משפחתיים, מהסנפה של נוף וקניות. המשכנו בחיי היום־יום בקניונים, בסופרים, במסיבות, במסעדות, בתחבורה הציבורית, וגם בבתי הכנסת ובמסיבות פורים. לא בדיוק הפנמנו את מה שאמר משרד הבריאות. אולי מכיוון שההסברה הייתה לקויה המידע לא הועבר מפולח מספיק לאוכלוסיות בעייתיות. טישיו ושמרו על סבא וסבתא זה לא מספיק. כולנו לומדים תוך כדי הליכה, וכדאי שנלמד מהר, כי פסח הוא אתגר משמעותי מעבר לפינה - לא רק הסדר אלא גם ההצטיידות לקראת החג. ממערכת ניהול המשבר ועד אחרון האזרחים. כעת אנחנו זקוקים למנועי כוח שכל מגזר יכול לספק - בתנאי שלא יהפוך לנרדף.

 

ביקורת בונה וחשיפות אחראיות שמולידות תיקונים - כן. הכללות גורפות ודמגוגיה משמיצה - לא. את המריבות הכיתתיות והבוז ההדדי נטמין בארגז לימים שיבואו עם תום המגפה האסונית הזאת, והיא תחלוף. √