מיצינו

הצלחתם להתארגן על מצות? נירה ורותי מציעות נשנוש אולטימטיבי שישרוד אצלכם גם הרבה אחרי פסח

זמני הקורונה הם זמנים של סתירות פנימיות. אנחנו חשופים למסרים מנוגדים מדי יום, שעה בשעה, ולכן אל תתפלאו אם השבועות האחרונים בחייכם הם בסימן רכבת הרים רגשית, מאניה־דפרסיה לאומית. בוקר אחד קמים בטוב, בוקר שני בשחור. הרופאים שיושבים בכל הפאנלים מדגישים: אלפים ימותו, ועם זאת טוענים שהפאניקה מיותרת. רגע אנשי מקצוע מסבירים שהמסכות יעילות, ורגע אחר שאיש לא יודע איך להשתמש בהן נכון. והסטטיסטיקה מוכיחה: רק קשישים מתים מהקורונה, אבל בעצם גם מבוגרים, ומבוגרים צעירים, וצעירים מבוגרים, ונערים ופעוטות. בעיקר עם מחלות רקע, אבל לא רק עם מחלות רקע.

 

אנחנו אבודים במידע, טובעים בו גם באזורים הרדודים, ומנסים להיערך לכל תרחיש: סוף העולם או חזרה לשגרה. הסעודה האחרונה או ארוחת שישי. אפוקליפסה או קלופס.

 

גם סוגיית המזון בישראל מוצגת בשחור ובלבן במקביל. יש הכל, לא חסר, זה פשוט לא בסופר שלכם או בסופר כלשהו. אולי זה נמצא, כרעיון, כאידאה, באיזו מערה. אז לא צריך להצטייד בהגזמה, גם אם ראיתם על המדף חבילה של מצות או ביצים, ואולי היא האחרונה שתראו עד שבועות, תוכלו תמיד לארגן למשפחה מצייה נהדרת ברמה הרעיונית, אם לא המעשית.

 

אנחנו סבורות שככל שיותר אנשי מפתח קוראים לציבור בשידור חי לא להילחץ, יש מספיק אוכל לכולם, ככה צריך יותר להילחץ ולהצטייד. ובאמת, החג הזה הביא איתו טרלול קניות לאומי חדש על כולנו. אם בשגרה קניות החג של בני ישראל מחושבות על פי הנוסחה הפשוטה: שתי משכורות כפול תלושי החג כפול התל"ג של פולין, הרי שעכשיו המכפלה מזנקת אקספוננציאלית ביחס מקביל אך הפוך למסר "יש מספיק אוכל".

 

אנחנו לא בטוחות שיש מספיק אוכל. אנחנו מקוות שיש. עם זאת, אנחנו די משוכנעות שברוב הבתים יש מספיק מצות עד הסתיו (עונות ותחזית זה כזה ינואר 2020). ומאחר שאנחנו בעידן שבו לא זורקים כלום לפח, לא משיקולי קיימות, אלא בגלל מצב הכלכלה, וגם כי הפח רחוק, מצאנו פתרון נהדר לערימות המצות הנותרות. שהוא לא רק טעים, אפשר להכין אותו עם הילדים שגם ימותו על התוצאה, וגם יעשו עם עצמם משהו מועיל בחופשת חג־הקורונה.

 

המתכון הזה למצות מרוחות בקרמל מלוח ומשוחות בשוקולד חם שמתקשה עליהן, לא מיועד רק לילדים, מן הסתם. הוא טעים מאוד כשלעצמו, אבל מעט שדרוגים בתוספות שמפזרים על השוקולד החם, ייקחו אותו לממדים חדשים. כדאי לשמור בכלי אטום במקפיא או במקרר.

 

מצות קרמל מלוח ושוקולד גם

 

מצה + שכבה יפה של קרמל + שכבה יפה של שוקולד + תוספת מגניבה מעל, ויש לכם את הנשנוש המתוק האולטימטיבי. קל יותר לעשות את שלב המריחה על מצות שלמות, ואחר כך לשבור אותן גס או לחתוך אותן מסודר עם סכין, כשהן קרות ויציבות.

 

החומרים:

 

1 כוס סוכר

 

3 כפות מים

 

100 גרם חמאה

 

קורט מלח

 

1/4 כוס שמנת מתוקה

 

100 גרם שוקולד (חלב או מריר) קצוץ

 

1 כף שמן

 

4 מצות

 

קישוטים: אפשר לפזר למעלה קוקוס, שבבי אגוזים, פיסטוקים, סוכריות, לבנדר, מאצ'ה, שומשום. מה שתרצו.

 

ההכנה:

 

1. ממיסים את הסוכר עם מעט מים במחבת. מקרמלים אותו עד שצבעו הופך לזהוב בהיר. מוסיפים את החמאה, השמנת והמלח ומבשלים עד שהתערובת הקרמלית מבעבעת והבועות סמיכות.

 

2. מסדרים את המצות על תבנית מרופדת בנייר אפייה. מורחים אותן בקרמל, מריחה לא מושקעת.

 

3. אופים בתנור בחום בינוני 10 דקות.

 

4. בינתיים ממיסים את השוקולד בסיר כפול או בפולסים במיקרוגל. מערבבים עם כף שמן. זולפים או מורחים או טובלים בו את המצות המקורמלות. מפזרים מהר איזה קישוט שרוצים, ומניחים להתקרר.

 

4. שוברים או חותכים לגודל הרצוי ושומרים בכלי אטום בקירור.

 

מצות במרק חם

 

מעדן פשוט, הכי קל, הכי־הכי טעים, לכל המצות שיישארו אצלכם גם אחרי החג. רק זכרו שעליכם להניח למצות לשהות במרק פרק זמן מספיק, ושהמתכון אינו "מרק עם מצות", אלא "מצות בתוך מרק!"

 

החומרים:

 

מרק צח של מרק עוף או ירקות (כולל מאבקה, כן?)

 

1 כוס מים רותחים

 

4־5 מצות

 

מעט מלח

 

ההכנה:

 

1. מכינים מרק עוף או מרק ירקות, מתובל היטב לפי כל מתכון שהוא. מסננים את המרק. שומרים את הירקות במקרר (אבל זה סיפור אחר).

 

2. מוזגים שש כוסות מהמרק הצח שהתקבל לתוך סיר נפרד. ממליחים מעט.

 

3. מרתיחים את המרק הצח, ומוסיפים לו את כוס המים הרותחים.

 

4. בינתיים שוברים את המצות לרבעים ולשמיניות, ומכניסים גם אותן לסיר המרק הצח.

 

5. טועמים ושוב ממליחים מעט אם צריך.

 

6. משקעים בכף את המצות לתוך המרק. מסירים מן האש ומכסים.

 

7. מניחים על המכסה מגבת גדולה, לשמירת החום.

 

8. מניחים את הסיר בצד לשעה, לפחות, כדי שהמצות יתפחו. מוכן.

 

גזוּר ושמוּר

 

 נייר אפייה משמש כיסוי אידיאלי למיליון תבשילים, כי הוא מאפשר יציאה של אדים בלי שהחלק העליון יתייבש. במשך עשרות שנים (לא מגזימות!) אנחנו משתמשות בניירות אפייה שאנחנו גוזרות בעצמנו לצורת עיגול ומניחות בתור מכסה אידוי. נכון שהגזירה הזאת לוקחת בדיוק דקה, אבל שליפה של נייר חתוך מראש לוקחת אפילו פחות, והיא נוחה ולא מלכלכת. למרבה השמחה, חברת 'קוקי' שמייצרת כל מיני אביזרי עזר למטבח (שקיות קוקי, ניירות אפייה וכו') הוסיפה למדף לאחרונה ניירות אפייה עגולים. הניירות האלה אמורים להיות מצע טוב גם לתחתית מחבת של טיגון, קונספט שטרם ניסינו. בכל מקרה - חבר חדש שכדאי להכיר.

 טחינה. עם ישראל הלך והצטייד בכמויות אדירות של פסטה ונייר טואלט (תראו לנו מתכון אחד! אחד! שמשלב בין שני אלו), אפילו שאף אחד מהם לא מזין באמת. אבל יש לנו כאן על המדפים את הסופר־פוד הכי מדהים, הכי טעים, הכי מזין, הכי מקומי, הכי הולך עם הכל, הכי נשמר לנצח. למה לא מרוקנים את מדפי הטחינה? המדור הצטייד.

 אפליקציית 'פארמר' (farmer) מחברת בין חקלאים שעושים משלוחים לפחות אחת לשבוע לבין צרכנים. ירקות, פירות, שמן זית, דבש ובעצם מה לא. הכל מתוצרת מקומית בתקופה שבה כל שקל שנשקיע במשק שלנו יחזור אלינו. והכי חשוב? אף אחד לא גוזר קופון בדרך. לא מהצרכן ולא מהחקלאי. אין פערי תיווך.

 

סיפור עם ביצים

 

רותי: לפני כמה שנים, אחרי ביקור אצל ארז קומרובסקי במתת, עם כל הקישואים והעשבים שצומחים לו שם, והתרנגולות והכלבים והחתולים שעם כולם הוא מדבר כאילו היה בן משפחת רוסו מלידה, החלטתי להפתיע את האישה המופלאה שחולקת איתי את המדור הזה, ואת היחזקאל הפרטי שלה שהיא חולקת איתי ועם אחותי, ולקנות ליום הנישואים שלהם את הדבר שכל זוג חולם עליו: שתי תרנגולות קוצ'יניות גזעיות ומטילות.

בשביל המשימה, עבר המסע הביתה לתל־אביב גם בקיבוץ יראון, שם בפינת החי נרכשו צ'יק ודאק: צמד פרגיות יפהפיות, כהות וגוציות, עם רעמה פרועה על הראש, מכנסי נוצות טפוחים ונעלי בית צמריריות שהשמיעו קרקוש טרוניה וסקרנות בלתי פוסק.

העצירה בדירה העירונית שלנו הייתה אמורה להיות קונקשן קצר של שעתיים לפני שנצא ליעד הסופי במושב, אלא שאז התברר שהזוג החוגג הכין לנו הפתעה בעצמו והוא בדרך לאירופה הקלאסית. ולמרות זאת, החוגגים התעקשו (שלא לצורך!) לנסוע ישר לשדה התעופה ולא לעבור קודם בתל־אביב, ולאסוף את התרנגולות החדשות שלהם. אנשים לפעמים כל כך מקובעים.

מפה לשם צ'יק ודאק התחילו את הקריירה שלהן במשפחת רוסו בוויקנד אורבני ארוך. הן ניקרו חלקיקי אבק מחריצי הבלטות, אכלו שאריות טייק־אווי מצלחת מתכלה, נימנמו על מדף בבידורית ליד אוסף תקליטי ג'אז ובעיקר, די מהר, הן הסתובבו בסלון כמו בנות בית. נכון, היינו צריכים קצת לנקות אחריהן, אבל זה הרגיש יותר מוזר מאשר מגעיל. בעצם, זה לא הרגיש מגעיל בכלל. תרנגולות הן חיות נהדרות וחכמות כשמכירים אותן מקרוב, הן נקיות כשלא תוקעים אותן בכלוב דחוס עם מאות תרנגולות אחרות, ויש להן הומור בריטי משובח וסקרנות מובנית.

אז אמנם נדרשו קצת הסברים לשכנים, לשליח, לחברים של הבנות ולהורים שלהן, אבל אחרי חמישה ימים יחד, נזכרנו כמה זה כיף ומתגמל לגדל בעצמך תרנגולת, אפילו לפני שהיא מתחילה להטיל. כשההורים חזרו צ'יק ודאק עברו לחצר שלהם והמשיכו להסתובב יחד ולא להתחבר לתרנגולות האחרות שהיו בו. הן המשיכו לקרקש את קרקושן המקסים. והן הטילו כל יום שתי ביצים חומות, קטנות ונפלאות, רק שרוב הזמן אף אחד לא ידע איפה.