מדובר בדירה שבה גדלו הילדים ואחד מהם מתגורר בה כיום. לפני כשלוש שנים הלך אביהם לעולמו, והתברר להם שזכויותיו בדירה לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין.
למעשה, לא ניתן עדיין לרשום את זכויות הבעלות בדירות משום שהבניין עוד לא נרשם כבית משותף, אבל הם גילו שאין בטאבו כל זכר לזכויותיו של אביהם, שכן התברר שעורך הדין שלו לא דאג למחוק את הערת האזהרה שהייתה רשומה על שם המוכרים ולרשום הערה על שמו.
ב"כ של הילדים, עו"ד מירב לוי, החתימה את המוכרים על תצהירים המאשרים את ביצוע העסקה ואת בעלותו של אביהם על הדירה, ועל ייפוי כוח בלתי חוזר לצורך הסדרת הבעלות בבוא העת. עם המסמכים הללו היא פנתה לבית המשפט וביקשה ממנו להצהיר על הילדים-היורשים כבעלי הזכויות בדירה, וליתר דיוק – להורות לרשם המקרקעין למחוק את הערת האזהרה על שם המוכרים ולהחליף אותה בהערה מתאימה על שם הילדים. לבקשה צורפו הסכם המכר מ-1976, צו הירושה של האב המנוח ואסמכתאות שונות המעידות על קיומה של העסקה.
בתגובה שהגישו המוכרים לבית המשפט הם אישרו שמדובר בהסכם מכר תקף ושהזכויות והחזקה בדירה הועברו על-ידם לאביהם המנוח של היורשים עוד בשנות ה-70.
לאחר שעיין בטענות היורשים, בתגובת המוכרים ובמסמכים השונים שהוגשו לו והעידו על תוקפה של עסקת המכר שהתבצעה לפני כ-44 שנים, קיבל השופט שפסר את הבקשה.
הוא הצהיר בפסק הדין כי אביהם המנוח של היורשים רכש את הדירה כדין, והורה לרשם המקרקעין למחוק את הערת האזהרה על שם המוכרים ולרשום הערת אזהרה חדשה, על שם היורשים.