הקיסר והנעבעך

None

יממה אחרי שמשרד הבריאות הורה לכולנו לחבוש מסכות, החליט הנשיא ריבלין שלא בא לו יותר להיות המסכה של נתניהו וגנץ. אם הם רוצים להדביק אחד את השני — זו בעיה שלהם. במילים אחרות: ריבלין לא רצה לקחת על עצמו את האחריות של מתן מנדט למואשם בפלילים, וניצל את חופש ההחלטה שנותן לו החוק כדי לדלג על שלב ב' ישר לשלב ג' — ולהעביר את הכדור הלוהט הזה למגרשה של הכנסת.

 

הלילה בחצות יפקע המנדט של בני גנץ. העולם יכול להתהפך עד אז. הסכמים יכולים להיכתב ולהיגרס. ממשלות יכולות לקום וליפול. אבל אם עד חצות לא ייחתם הסכם בין הליכוד לכחול לבן על ממשלת אחדות (שם גנרי לממשלת נתניהו החמישית) — יחזור המנדט לנשיא שכבר הציג אתמול את עמדתו: זה לא אני, זה אתם. או 61 חברי כנסת שימליצו על נתניהו ואז אין לו, לריבלין, שום שיקול דעת, או שהוא מחזיר את המנדט לכנסת.

 

28 ימים היה המנדט בידיו של גנץ. בתקופה הזאת קרו לו בעיקר שני דברים: הוא איבד את רוב הממליצים שלו, והוא הפסיק לנסות להקים ממשלה בראשותו. וזה מבלי להיכנס לרשימת ההחמצות שלו, לתחושת הבגידה שחשים רבים ממצביעיו ולאופן שבו פירק את מפלגתו. הבקשה שלו מהנשיא להאריך ב־14 יום את המנדט שלו, כשכל כוונתו היא לסייע לנתניהו להקים ממשלה, היא רק תזכורת למה שכתוב על הקיר מאז הודיע גנץ על משא ומתן עם נתניהו: שזו לא ממשלת חירום ושזה אינו קשור לקורונה. נתניהו הצליח לעשות לגנץ את מה שהוא עושה לכולם: קודם לפשוט את עורו ואחר כך לסובב אותו על הגריל.

 

הפסקת המו"מ ביום שני לפני שבוע, כשטיוטת ההסכם כבר מוכנה לחתימה, הייתה צריכה להבהיר לגנץ לאן מועדות פניו של נתניהו: לנגד עיניו לא עומדת הריבונות אלא ההישרדות. והשליטה שהוא חותר אליה היא לא על שטחי יהודה ושומרון אלא על מינוי המפכ"ל, פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה — וכבונוס גם למנות את השופטים שיחרצו את גורלו בבית המשפט העליון.

 

אם זה היה תלוי בו, הוא היה רוצה 65 חברי כנסת עושי דברו שיהפכו אותו לקיסר בלתי שפיט. אבל אי אפשר להאשים את נתניהו בחוסר רציונליות. בהתחשב במה שמונח לפניו, הוא יודע שהוא לא יכול לזלזל באופציה של ממשלה עם גנץ — אבל לא לפני שהוא ישפר עמדות. הוא יודע שלכחול לבן אין שום מנופים. הם אולי משחקים כאילו יש להם, אבל גנץ דומה היום לקאובוי שעומד בצהרי היום כשאקדחו מוכן לשליפה, כשיש רק בעיה אחת: הוא ריק מכדורים. הם יכולים לפגוע בנתניהו דרך השליטה שלהם בכנסת, לנסות ולהעביר את החוקים שרק לפני שבועיים קימטו והשליכו לפח. אבל נדמה לי שזה מאוחר מדי. ההידרדרות לבחירות רביעיות תהיה מהירה ומידבקת, ומצבו של גנץ בבחירות כאלה יהיה כשל נעבעך שיצא קירח מכל הכיוונים.

 

האפשרות השנייה של נתניהו היא לנסות לגייס 61 חברי כנסת. את אורלי לוי־אבקסיס הוא הצליח להעביר אליו. על זה כנראה נאמר: IT TAKES ONE TO KNOW ONE. נתניהו פיצח את הקוד: האופורטוניזם, היעדר הערכים, והלהיטות והאמביציה שחורכים כל מה שנמצא בדרכה. וכמובן - חוסר המודעות המוחלט. לוי־אבקסיס עדיין חושבת שהיא מתנה משמיים לכל מפלגה, וספק אם יש לה בעיה לשמוע את הדברים שהיא עצמה אמרה ערב הבחירות על כניסה לממשלת נתניהו. זו עדיין תעלומה איך פוליטיקאים חיים עם עצמם אחרי שהם נחשפים בשיא עליבותם.

 

אבל לוי־אבקסיס מביאה את נתניהו ל־59 מנדטים והוא עדיין תלוי בהנדל והאוזר, או בחברי כנסת אחרים שהפחד שלהם מבחירות רביעיות יכול להעביר אותם את הקווים.

 

והאפשרות הנוספת היא — תחזיקו טוב — בחירות רביעיות. האם נתניהו רוצה בחירות? אצל ביבי כמו אצל ביבי, זה עניין משתנה. מצד אחד הוא רואה את הסקרים שמנבאים לו הצלחה גדולה. מצד שני, הוא מספיק מנוסה כדי להבין שעד הבחירות הכל יכול להשתנות. יש בטח מי שדוחפים אותו, וקוראים לו לנצל את מעמדו הציבורי ואת חולשתו של הצד השני. אחרים מציעים שלא ייקח סיכון, שילך ויסגור עם גנץ.

 

מה הוא יחליט? את זה נדע אולי הלילה. אז גם נדע מי היו האחרונים שלחשו על אוזנו.