כשאדם מתחיל טיפולים כימותרפיים שעלולים לפגוע ביכולת שלו להביא ילדים, מציעים לו להקפיא זרע והוא חותם על טופס "כרטיס שומר זרע". המנוח מילא את הטופס ב-2011 לאחר שעבר ניתול להסרת גידול בראשו, ולצד זאת חתם על הוראה שלפיה אם יילך לעולמו, אין להשתמש בזרע.
כשנה וחצי לאחר מכן הוא מת בגיל 38, והוריו ואחותו הגישו תביעה לבית הדין למשפחה בבקשה להתיר להם להשתמש בזרע חרף ההוראה. תביעתם התקבלה בפסק דין חלקי שבו נקבע שממילא לא ניתן להסתמך על הכרטיס, בין היתר משום שהמנוח הוחתם בעודו מטושטש מתרופות.
נקבע שגם בהנחה שהכרטיס תקף, עדויות בני המשפחה ובעיקר של ארבעה חברים קרובים שליוו את המנוח, הוכיחו שהרצון שלו השתנה בסמוך למותו. כל החברים סיפרו על שיחות עומק שניהלו עם המנוח בתקופה שבה מצבו הידרדר, ובמסגרתן שמח שהותיר אחריו זרע שיאפשר להוריו ליהנות מנכדים ולאחותו חשוכת הילדים להיות אם. אולם משרד הבריאות הגיש למחוזי ערעור על פסק הדין, וביקש למנוע את השימוש בזרע נוכח ההוראה המפורשת בכרטיס שומר הזרע. לטענתו, השינוי בדעתו של המנוח היה צריך להיות מתועד בכתב. המשפחה השיבה כי אין להתערב בקביעות העובדתיות של בית המשפט למשפחה, שלפיהן לטופס אין תוקף משפטי.
ואכן, השופטים דחו את הערעור וקבעו כי אמנם לא הייתה סיבה לשלול את תוקף כרטיס שומר הזרע, אלא שאין זה אומר שהמנוח לא שינה את דעתו. הודגש כי אין בסיס לטענת משרד הבריאות שלפיה שינוי כזה תקף רק אם הובע בכתב לנוכח העובדה שהוראה בנושא לא נכללה בכרטיס ולא הוכח שהמנוח היה מודע לה.
באשר להוכחת השינוי, צוין כי בחינת העדויות מובילה למסקנה זהה לזו של בית המשפט למשפחה. "התמונה הכוללת העולה מכל העדויות על פני ציר הזמן, היא שככל שהתדרדר מצבו הבריאותי, הוא (המנוח) נאחז בחיים וביקש לעשות שימוש בזרעו לצורך הולדת צאצאים והמשכיות", נכתב.
עוד הובהר כי לא מדובר ב"עדויות שמועה" כטענת משרד הבריאות, אלא בתיאור שיחות עומק שניהל המנוח עם חבריו, שבמסגרתן הסביר את השינוי שחל בנפשו לאחר שהבין כי מותו קרב.