נקבע ששירותי הרווחה אפשרו נתק מוחלט בין האם לבין התינוק, תוך התחמקות מקביעת הסדרים בתקופת הביניים בתירוץ שהדבר לא אפשרי נוכח מצב החירום שהוכרז עקב מגפת הקורונה.
"זוהי תקופת חירום, אך אנו חיים במדינה מתוקנת ומסודרת ואין כל הצדקה להתנהל באופן בו התנהלה המערכת כלפי האם וכלפי הקטין", כתבה והורתה על החזרתו המיידית של הפעוט לחיק אמו.
האם נכנסה להיריון בהפריה חוץ גופית בהתאם להסדר עם האב, שאינו בן זוגה. בינואר היא ילדה והאב הגיש תביעת אבהות שעדיין מתבררת. כלומר, נכון להיום הוא לא מוכר משפטית כאבי התינוק.
הלידה הייתה קשה והאם שסבלה מאובדן דם ואושפזה למשך כמה שבועות. עם שחרורה מבית החולים, ניצל האב את חולשתה, לקח את התינוק וסירב לאפשר לה להיפגש עמו, ובהמשך אף החליט לבדו על השם לילד. האם, שהייתה מותשת נפשית ופיזית פנתה לעזרת הרווחה אך נתקלה בחומה בצורה. העובדת הסוציאלית שליוותה אותה לאורך ההיריון החליטה שהיא לא מסוגלת להתמודד עם הקטין ותמכה בהישארותו אצל האב, ולמעשה אצל הוריו הקשישים. האם פנתה לפיכך לבית המשפט וביקשה להחזיר בדחיפות את בנה החטוף. אלא שהעובדת הסוציאלית בתגובה הגישה בקשה להשאיר את הפעוט עם הורי האב בטענה שהאם "לא יציבה".
השופטת קודלר עיאש הביעה מורת רוח קשה מההתערבות הגסה של שירותי הרווחה ללא סמכות וללא עילה מוצדקת. לטענתה, אין בעובדה שהאם מוכרת לשירותי בריאות הנפש, ואחד משלושת ילדיה הוכרז כקטין נזקק ושוהה בפנימייה, בכדי לשלול את המסוגלות שלה לטפל בתינוק, מה גם שבמהלך ההיריון העובדת הסוציאלית לא פקפקה ביכולותיה ולבקשתה לא צורפה כל חוות דעת שמעידה שהאם לא כשירה.
השופטת הבהירה כי לאישה חלשה ומוצפת הורמונים, שהופרדה זה עתה מהתינוק שלה, אין כל יכולת להתמודד עם החלטות כוחניות וחד-צדדיות מצד האב, בפרט כשגורמי הטיפול מצדדים בו.
השופטת ציינה שאין לה ספק שהרווחה פועלת רבות לטובת האזרחים, אך הפעם ההתנהלות הייתה בלתי סבירה ובלתי תקינה: "לא הצלחתי לראות מהחומר שהובא בפני כיצד בדיוק באה לידי ביטוי טובת הקטין, תינוק בן יומו לגדול אצל זוג זרים תוך שנמנעת ממנו הזכות להיות בחיק אמו, ליהנות מחלב אמו, לזכות לחיבוק אמו ואחיו".
לפיכך נקבע כי התינוק יוחזר לאמו באופן מיידי ואילו האב יוכל לבקר אותו בינתיים פעם בשבוע בפיקוח.