מורים שכולים סופדים לתלמידיהם שנפלו

רבים מהחללים במלחמות ישראל ופעולות איבה, היו בעצם עדיין ילדים, בני 19-20, שבין האנשים הקרובים אליהם ביותר היו המורים שלהם. פרויקט הנצחה מיוחד, של רשת אנקורי, נותן במה למורים שאיבדו תלמידים במערכות השונות. צפו

צפו בריאיון באולפן ynet עם ישראל פרץ, מנהל ומורה בית ספר לשעבר המשתתף במיזם "מורים שכולים":

 

לציון יום הזיכרון, רשת החינוך אנקורי תשתמש השנה באמצעים דיגיטליים להעברת מסורת בת שנים של מורים המספרים על תלמידיהם הנופלים. ישראל פרץ, לשעבר מורה ומנהל התיכון של שני רהב ז"ל שנהרגה בעת מילוי תפקידה ב-1996, מספר באולפן ynet על מיזם "מורים שכולים".

 

"ההוראה באנקורי היא מאוד אינטנסיבית, לא פורמלית, קרובה. ובדרך כלל מה אתה זוכר מתלמיד? את השעטה שלו במדרגות, איזו שיחת נפש בטיול שנתי. אבל כשאתה נמצא במציאות פדגוגית מהבילה, שהיא מאוד אינטימית, מאוד חזקה, ושיחה מתמדת עם התלמיד על המקומות של הכאב, והוא נעלם, זה קושי גדול. זה שורה ארוכה של תמונות צורבות בזכרון. זה קשה".

 

שני רהב, תלמידתו, היתה רק בת 19 במותה. "החוויה שזכורה לי היא חוויה מאוד חזקה בקירבה, מוסיף פרץ. "אני הייתי המורה האחראי על הטקסים ושני היתה גם הזמרת והשחקנית בטקסים, והיו לנו הרבה מאוד שעות ביחד, והרבה שיחות נפש והרבה דיבורים על קשיים".

 

פרץ מרחיב "כשהודיעו לי בערב בו היא נהרגה, זה היה מאוד קשה. זה קשה נורא, ולא מטפלים בזה. אני לא חושב שמקדישים לזה מספיק זמן, אולי כי אני מתבגר וזה נהיה יותר ויותר קשה. החסר מאוד גדול".

 

בפרויקט "מורים שכולים" באמצעים דיגטליים, המורים מספרים על החוויות שלהם עם תלמידים שאיבדו.

 

"זה טקס מתמשך שבו אתה יכול להדליק נר, וגם המורים מוסרים עדויות ומתנהל טקס מתמשך שתלמידים יכולים להעלות בו תכנים. מוסיף פרץ ומסכם: "אני קטונתי. צר נורא על המשפחות, אבל גם למורים ותלמידים זה חסר מאוד. אני הולך לטקס הזה כל שנה, ועכשיו יש לזה ייצוג שאולי בכלל מתאים לחיים שלנו הנוכחיים".

 

• ניתן להיכנס לאתר להדליק נר וירטואלי, ולשמוע את המורים מספרים על תלמידיהם שנפלו.