איך הקורונה לימדה אותי לריב בלי לשבור כלים

תקופת הקורונה יצרה מציאות נפיצה שהעמידה מערכות יחסים במבחן. ההסתגרות הכפויה בבית, היומיום שהפך לסיר לחץ בלי אפשרות לשחרר קיטור. יעל ולצר משרטטת אסטרטגיות יציאה ומנסה להנמיך להבות

"נשברתי. בחודש האחרון לא עבר יום אחד בלי שרבנו, העפנו מילים לאוויר, ואין מהן חזרה. הודעתי לו שאנחנו נפרדים". את ההודעה הדרמטית הזו שיחררה אחת מחברותיי לפני כמה ימים, לגבי מי שאיתו היא חולקת זוגיות ארוכה, ועליו נהגה להכריז כעל אהבת חייה.

 

זה לא סיפור הריב הראשון ששמעתי בתקופה הזו, שמעצם טבעה יצרה מציאות נפיצה והעמידה מערכות יחסים במבחן, בין בני זוג או בין הורים וילדים. עם יד על הלב, גם אצלי היא לא עברה חלק מבחינה זו, ומצאתי את עצמי לא אחת בחיכוכים מאוד לא נעימים עם מי ממקורביי. מתוך אלו נדרשתי לשאלה איך יוצאים בשלום ממצבים כאלו, ואיך מונעים 'פיצוץ' שממנו אין דרך חזרה, בימים אלו ובכלל.

 

1 חכו עם שחרור הנצרה

 

רבים מבני גילנו כבר שבעו ממלחמות. אלא שלא תמיד יש הלימה בין הרצון להיות במקום השקט להתנהלות בתקופות מתוחות. הרבה פעמים, ברגע שהצד שממול זורק את המילה הקשה הראשונה, אנחנו נכנסים למוד של: 'קדימה, להסתער'. התקפה, ברוב הפעמים, לא תוביל לפתרון. עדיף לצאת מנקודת מחשבה, שלעיתים, רצוי קודם להתמקד בקרב בלימה, כי עדיף להיות חכם מאשר צודק.

 

2 אמנות ההקשבה

 

חלק מאיתנו, באופן טבעי, ברגע שהם מרגישים "על ספסל הנאשמים", עוברים מיד להתמקד בשאלה: 'מה אני עונה?' זו דרך נהדרת לאבד את יכולת ההקשבה לצד השני, להבין את מקור הכעס והכאב שלו. במקום זה אפשר, למשל, לשאול בקול שקט ולא מאיים: "מה אמרת? לא הבנתי למה התכוונת". חלק מהקשבה אמיתית היא גם להרחיק את מכשיר הסלולר מאיתנו בזמן ויכוח, כדי להוכיח שאנחנו באמת קשובים ומבקשים לפתור את הפלונטר. גם מסרים לא מילוליים עוברים לצד השני, מה שאומר שרצוי להיות קשובים לשפת הגוף שלנו, שלא תהיה מאיימת.

 

3 מסר אני, מסר אתה.

 

לפני הרבה שנים השתתפתי בסדנה: "מסר אני – מסר אתה". לפי אסטרטגיית המריבה הזו, במקום להטיח בעומד מולי: 'אתה עצלן, שקרן ואגואיסט מושלם', מה שברגע אחד נועל וחוסם אותו, עדיף להשתמש במשפטים כגון, 'קשה לי עם זה שרק אני דואגת לתחזוקת הבית", או "עצוב לי, כשאני מרגישה, שאני לא חשובה לך". החיבור לרגשות שלי פותח את החסימות הרגשיות שלו.

 

4 משחק הכיסאות

 

תתחברו לדמיון ונסו להחליף תפקידים. תהיו לרגע אחד "הוא" או "היא" ותחשבו מה הצד השני מרגיש. פטנט מומלץ.

 

5 תנמיכו אגו

 

לאגו אין מקום בין בני זוג או בין הורים וילדים. הציפייה של "קודם שהוא יבקש סליחה ואז נראה", היא לעיתים ילדותית ובזבוז זמן מיותר. להרים דגל לבן זה לא בהכרח חולשה, אלא להפך, מראה על בגרות ועוצמה. זה לא אומר שמותר לחצות גבולות, ולא אומר שצריך לוותר על רצונות ועקרונות.

 

ואם אחרי כל זה הבנו, שהבעיה גדולה עלינו, ושחבר טלפוני לא בדיוק יעיל למקום הזה, זה הזמן לשקול סיוע של איש מקצוע, כדי לשקם ולא להרוס. כי לרוב, מי שנמצא מולנו ונגדו אנחנו מנהלים קרב מילים אימתני, הוא לא אויב, הוא אוהב. גם הוא, מן הסתם, לא רוצה לשבור את הכלים.