השוטרים והשוטרות מפנים את מקומם כגיבורים שכל אמא מנופפת בהם לטובת הרופאים והרופאות. בוודאי בארה"ב מוכת הגזענות והקורונה. בעוד התדמית של כחולי המדים נפגעה באופן משמעותי, החבר'ה בחלוקים הפכו לגיבורי־על, מי שעומדים בשורה הראשונה, תוך סיכון עצמי, בשביל להציל חיים. "לנוקס היל", סדרת דוקו שעוקבת אחרי ארבעה רופאים בבית חולים קטן באפר איסט סייד בניו־יורק, אמנם צולמה ב־2018, אבל עולה בנטפליקס בתזמון מושלם.
הסיפור הוא אמנם הכי אמריקאי שיש, אבל היוצרים דווקא ישראלים. עדי ברש ורותי שץ, יוצרי "איכילוב", ייבאו את הכישרון ונקודת המבט אל מעבר לים. בשמונה פרקים הם מנסים לשרטט את סיפורם של ארבעה רופאים בבית חולים קטן שבדיוק מנסה לצמוח ולהתרחב לתחומים נוספים.
"לנוקס היל" ממכרת. יש לה קצב טוב, יש בה סיפורים נוגעים ללב ואקשן של מוחות פתוחים בחדרי ניתוח. אבל "לנוקס היל" מתעקשת להישאר במקום הקל לעיכול, קרוב־קרוב לטריטוריה של "האנטומיה של גריי". הגיבורים הם גיבורים מושלמים – יפים, חכמים, רגישים וצודקים. הם לא נשברים באמת, הם לא יוצאים מהכלים, הם לא טועים. כשאין צורך לקחת נשימה עמוקה בין הפרקים, קל להתמכר לבינג'.
גם החלוקה המסורתית והמעייפת של גיבורות־גיבורים לא פסחה על הליהוק הפעם: שני מנתחי מוח בכירים מול שתי מתמחות בחדר מיון וגינקולוגיה. בעוד הגברים מקבלים החלטות של חיים ומוות, מנהלים צוותים ולא רואים בית, המתמחות הן בעיקר אמהות צעירות. אחת מיד אחרי לידה ואחת בשיא הריונה הראשון. התהוותן כאמהות צעירות מקבלת הרבה יותר זמן מסך מהפרסונה המקצועית שלהן, שזוכה לתיעוד של דקות בודדות בכל פרק. זהותן כרופאות שמגיעות מחברת מיעוטים - אמריקאית ולטינית – דווקא באה לידי ביטוי. אבל שוב – באופן מרוכך, לא פוליטי, לא אישי.
ב"לנוקס היל" גרסת נטפליקס אפילו ההומלסים נחמדים. משקולות כבדות כמו ביטוח בריאות, זהות, שסעים ושייכות טושטשו היטב. המרחק בין העיר הקשה והמלוכלכת אל מול התמונה הנקייה והמהונדסת - זועק. מסקרן לדעת מה קורה בימים אלה במסדרונות בית החולים, כאשר מניין המתים בניו־יורק מטפס, העיר בוערת ממהומות והפגנות, והצוותים הרפואיים קורסים בעקבות מדיניות רשלנית בשיאו של משבר מנהיגות. את זרמי העומק שקדמו להתפרצות שאנו חווים היום המצלמות פיספסו לחלוטין.
בתוך התגובות האוטומטיות והמייאשות בפרשת הכדורגלנים והקטינות, הפציע לרגע קול מרענן. דנה פאן־לוזון, אשת תקשורת ורעייתו של המאמן גיא לוזון, סירבה ליפול לקלישאת "נשות הכדורגלנים" והביעה עמדה ברורה ב"שש עם עודד בן־עמי". "אם אתה כל כך מפורסם ומוצלח, למה אתה מנהל קשר עם מי שאתה לא מסתכל עליה בגובה העיניים? מה זה אומר עליך?", היא שאלה את השאלה הרטורית והמתבקשת. בתוך הסחי, הדברים הנוקבים היו קרן אור באפלה.